בנם של רחל ואלי. נולד ביום י"א באב תשנ"ז (14.8.1997) בצרפת. אח לדבורה, אייל ושרון.

יוסף (ג'וזף) גדל במשפחה ציונית, ובגיל שש עלה עם משפחתו לישראל. את שנותיו הראשונות בארץ בילה באילת, שם השקיע רבות בלימודי אומנויות לחימה, שחייה וטריאתלון. הוא הצטיין במיוחד בשחייה ואף זכה במספר תחרויות. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי ובכיתה ז', עברה המשפחה להתגורר בירושלים, שם המשיך ג'וזף את לימודיו.

סימן ההיכר של ג'וזף היה חיוכו הרחב, העיניים הטובות ושמחת החיים שהדביקה את הסובבים אותו. הוא היה אדם של אנשים – חייך גם למי שלא הכיר, התעניין, ראה את מי שסביבו והיה אכפתי ולבבי. הוא היה נעים הליכות, צנוע ושקט, ועם זאת בעל נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה (גם כי הוא היה 1.85 לאורך ולא צר בכלל ברוחב). תמיד היה נכון לעזור ולתמוך באחרים.

כשהיה בתיכון, נרשם ג'וזף לאוניברסיטה הפתוחה והחל בלימודי תואר ראשון בביולוגיה. הייתה בו תשוקה עזה לחיים, ממש כמו זו של אביו, מהנדס תהליכים שסטה לעולם הביוטכנולוגיה והתמקד בפיתוח עם מיקרואורגניזמים פוטוסינתטיים ליצירת חומרים פעילים. ג'וזף צעד בעקבותיו.

במרתף הבית שבו גדל, ערך ניסוי יוצא דופן: הוא בנה מערכת מתקדמת לגידול חסה שכללה תאורה עם ספקטרום משתנה, אוורור מבוקר, ובקרת אקלים. הוא חיפש את תנאי הגידול האופטימליים, שיחק עם עוצמות האור, רמות הלחות והרכב חומרי ההזנה. רק בן 15 וכבר אז נשמע כמו חוקר מ-MIT.

עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת כלוחם איסוף ייעודי ב"שייטת 13", יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. לוחם אמיץ, מסור ואחראי, שנרתם לכל משימה והפגין אומץ לב, נחישות ותחושת שליחות עמוקה.

לאחר שחרורו, חזר לעולם המדע: יחד עם אביו תכנן והקים מערכת ייצור לציאנובקטריות. באילת, שיקם במו ידיו פוטוביוריאקטור תעשייתי, חפר תעלות להזרמת מים וחשמל, תכנן סינון, צנטריפוגה, מערכות קירור ואופטימיזציה של התנאים. המערכת שפעלה 24/7 דרשה מחויבות מוחלטת והוא היה שם. הוא תכנן מחדש, שיפר והצליח לשלש את התפוקות לעומת ניסויים שבוצעו בפריז.

ואז נכנסה לחייו טליה. אהבתו. היא אפיינה את השנתיים האחרונות של חייו- קצרות, אך מלאות ואמיתיות. טליה הייתה סטודנטית לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. ג'וזף הצטרף אליה ונרשם ללימודי מכנוטרוניקה. חבריו לספסל הלימודים סיפרו על סטודנט חרוץ ושקדן, שהתעניין עמוקות בלימודים ובמחקר, ואהב במיוחד לתכנן ולבנות רובוטים.

במקביל ללימודיו, עבד ג'וזף בחברת מנטי רובוטיקס. שם, כסטודנט צעיר להנדסת מכונות, השתלב במהרה באחד מצוותי הפיתוח המובילים. ממנכ״ל החברה ליאור וולף, נועה שוס ממשאבי האנוש, ואורי גדות -חברו לצוות:" ג'וזף היה מבין העובדים הראשונים במנטי רובוטיקס, וטביעת האצבע שלו ניכרת בכל פינה בחברה. הוא הצטרף אלינו כסטודנט להנדסת מכונות, אך תרומתו חרגה הרבה מעבר לכל תפקיד פורמלי. ג'וזף אהב לעבוד במקביל עם הידיים ועם הראש, והצליח לגעת בכל תחום בפיתוח הרובוט - מחשוב, אלקטרוניקה, מנועים, תכן מכני והרכבה. לא היה חלק אחד שלא נגע בו ולא השאיר עליו את חותמו הייחודי.

כל בוקר הגיע לעבודה עם חיוך מרוח על הפנים, מלא באנרגיה חיובית ובחשק לעשות. תמיד היה מוקף בעובדים מכל רחבי החברה, ושילב מקצועיות מושלמת עם אותו זיק שובב בעיניים שכולנו זוכרים.

הנוכחות של ג'וזף השאירה חותם מקצועי ואישי עמוק על כולנו. אנחנו זוכרים אותו באהבה רבה, בהערכה עמוקה ובכאב שלא ירפה.".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה ג'וזף עשה ככל יכולתו כדי להתגייס לשירות מילואים. מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון עז להגן על העם ועל המדינה, הוא פנה לכל מי שרק היה יכול לסייע לו בכך. לבסוף, ב-12 באוקטובר, גויס ליחידת הניוד המבצעי (הבלנ"ם), שתפקידה לספק גיבוי וחילוץ ליחידות הלוחמות בשטח.

בשבת 16 בדצמבר 2023 יוסף השתתף בפעילות בצפון הרצועה, ונפגע במהלך הקרבות.

רב-סמל ראשון יוסף אבנר דורן נפל בקרב ביום ד' בטבת תשפ"ד (16.12.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, הורים, אח ושתי אחיות.

ספד לו אחיו אייל: "מגיל קטן חלמתי להיות כמוך, אתה מודל לחיקוי. עכשיו אין מי שייתן לי עצות על הצבא והחיילים. אתה רצית להיות שם, נלחמת בכל הכוח בתחילת המלחמה כדי שיגייסו אותך ומצאת את היחידה שהביאה אותך לעננים. היית שמח שאתה יכול לתת מעצמך למדינה. יש משהו שאתה בטוח היית אומר לי: 'אם אני רואה אותך בוכה, אני שובר אותך'. היית אומר לי להיות חזק, בשבילי ובשביל המשפחה והלוחמים שלי. אני פה חזק בשבילך, מבטיח לך שאני לא אבכה, נשבע להיות חזק. אוהב אותך אחי הגדול".

ספדה לו אחותו דבורה: "דיברנו ביום שישי בבוקר כי היה לי עצוב. ניסית לנחם אותי, סיפרת לי סיפורים מעזה, שעוד מעט זה ייגמר. כשהתחילה המלחמה ולא קראו לך אתה לא ישבת שנייה, היית על קוצים. התקשרת לכל בן אדם על מדים שאתה מכיר רק שיקראו לך להילחם, אחרי יומיים עלית על מדים והייתה לך שמחה וגאווה גדולה. לא היה סיכוי שזה יקרה אחרת, כי אנחנו ציונים ועלינו לארץ כי אין לנו ארץ אחרת ... לא רצית שנהיה עצובים עליך, רצית שנספר בדיחות. דאגת לטליה המון, עכשיו אני אדאג לה. היא לעולם לא תהיה לבד. מעכשיו כל כוס ויסקי וכל סיגר יהיו לזכרך. כל שמחה תהיה מהולה בעצב. רק אל תשכח בתחיית המתים אתה חוזר לפה. אנחנו אוהבים אותך גיבור שלנו".

הישיבה התיכונית "שפע – מקור חיים" שבירושלים הוציאה לזכר יוסף חוברת של דברי תורה.

ב-11 ביוני 2025 התקיים באוניברסיטת אריאל אירוע סיום השנה, שבו הוצגו פרויקטים מסכמים של המחלקה להנדסת מכונות ומכטרוניקה. האירוע הוקדש לזכרו של יוסף.