יוסף (יוסי), בן חיה ופייבל, נולד ביום י"ט באדר תשי"ב (16.3.1952) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש רמז בחיפה, ואחרי-כן סיים את בית-הספר להנדסאים ולטכנאים בסמ"ת, שליד הטכניון בחיפה, במגמה לטכנאות, לסרטוט ולתכנון. בינואר 1972 הוענק לו התואר "טכנאי מתכות". הוא היה תלמיד חרוץ וממושמע. הרבה לעסוק בפעילות חברתית בתחומים שונים. הוא היה יושב-ראש מועצת התלמידים של בית-הספר בסמ"ת ומראשי הלוחמים לשינוי צורתה של התלבושת האחידה של בית-הספר ולעיצובה מחדש. הוא ערך את עלון בית-הספר "גלגל שניים", הרבה לכתוב בו ולעטרו. יוסי היה חבר תנועת הצופים בשבט "משוטטי בכרמל" ונמנה עם מדריכי השבט. ברבות הימים נתמנה למרכז השבט. הוא ראה בשהייה בצוותא מחוץ לבית, גורם המגבש והמלכד את חברי התנועה, ולכן הקדיש את זמנו לעריכת טיולים ולתכנון מחנות עבודה לחניכיו. הוא היה גרפיקאי מוכשר וצייר הרבה בעתות הפנאי, ציוריו-עיטוריו קישטו את קירות מקום המפגש של השבט. הוא היה חברותי מאוד וידע להתחבב על כל אדם. חבר טוב ונאמן היה, צנוע בהליכותיו, שקט ועניו.

יוסף גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס מפקדי טנקים וסיים אותו בציון גבוה (86). במבחן לרכישת מקצועו העיקרי בצה"ל - מש"ק טנקים "סנטוריון" - הצטיין במיוחד. הוא זכה בציון 95 ונשלח להדריך בקורס למפקדי טנקים. הוא היה אהוד על כל חניכיו. בכל ימי שירותו בצבא, גם בימי האימונים הקשים והמפרכים ביותר, הרבה לכתוב מכתבים מלאי חמימות להוריו ולחבריו. במלחמת יום הכיפורים השתתף יוסף בקרבות הבלימה בחזית סיני. בליל י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) לחמה יחידתו של יוסף על הסוללה שמצפון למעוז "מפרקת" באזור קנטרה, בצפון האי אל-בלח. בחצות הלילה נתקע הטנק שלו ליד הסוללה, בדיוק אל מול הפרצה, שהשריון והחי"ר של המצרים היו אמורים לצלוח שם. למרות שהטנק לא יכול לנוע עוד, החליט הצוות להישאר בתוכו ולהמשיך ולהילחם. כאשר החלו הטנקים של המצרים לעבור על הגשר שעל התעלה, ירה בהם יוסף והשמיד טנק וטרקטור. בקרב בינו לבין כוחות השריון הצולח - נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה ויוסף נהרג. לאחר הקרב נחשב כנעדר. לימים נתגלתה גופתו בשטח הכיבוש המצרי והוחזרה והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על גבורתו בקרב הוענק לו "אות המופת".

מפקדו העיד עליו, שהיה מעמודי התווך של מדריכי הפלוגה, אמיץ ומסור לפקודיו ולמפקדיו גם יחד.