בן עליה ואליהו, נולד בשנת 1905 בירושלים, גדל והתחנך בעיר העתיקה. הוא נשא לאישה את אידה ולזוג נולדו שמונה ילדים. בשנת 1946 התגייס יוסף לשורות ה"הגנה" ובמסגרתה יצא לשמירה באזורי גבעת שאול וקרית משה בימים של טרם מלחמה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות צורף משה ל"משמר העם" שהיווה זרוע לכוחות ההגנה בירושלים. בהיותו נהג משאית השתתף בין השאר בשיירות לגוש עציון, חולדה ותל-אביב.

ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948) הוטל על יוסף להתייצב עם משאיתו ביחידת ההנדסה של חטיבת "עציוני" כדי להוביל חומרי בינוי ממחנה "שנלר" ליעדים שונים בעיר לשם הקמת ביצורים. אותו יום נודע אחר-כך כאחד הימים הקשים שידעה ירושלים במלחמת-העצמאות: העיר הופגזה מתותחי הלגיון הירדני משעות הבוקר המוקדמות ועד חשיכה. באחת מהפגזות אלו נפגע ונהרג יוסף. הובא לקבורה בשייח'-באדר ב'. הניח אחריו אישה ושמונה ילדים, אח ואחיות.

בשנת 1951 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת שאול בירושלים.