בן סולטאנה ופרסיאדו (דוד), נולד ביום ט"ו בשבט תרפ"ו (30.1.1925) בסופיה, בירת בולגריה. בן שלוש נתייתם מאביו. הוא למד שנה בבית-ספר עברי בסופיה וב-1935 עלה ארצה עם אמו. התחנך במוסד לנוער בתל ליטווינסקי, ובהתגבר מהומות תרצ"ו- תרצ"ט הובא לתל-אביב ולמד בבתי-הספר "כרמל", "אחד העם", ואחר-כך במגמה המסחרית של הגימנסיה "בלפור". הוא התאושש מדכאון היתמות, קשר קשרי ידידות וקירבה עם אביו החורג, מצא את מקומו בחברת הנוער ותודות לשמיעה מוזיקלית מפותחת מצא סיפוק מיוחד בנגינה באקורדיון. לאחר סיום לימודיו עזר להוריו בעבודה במסעדתם. מגיל 12 היה חבר בחג"ם וב"מכבי" ול"הגנה" הצטרף שלא בידיעת הוריו, שחרדו לו מאוד ומשום כך ביקש וקיבל שחרור מהשתתפות בפעולות המאבק נגד הבריטים. אך מיד אחרי החלטת החלוקה והתחלת ההתקפות הערביות התגבר על חרדת ההורים והתייצב לשורות ה"הגנה", ושירת בחטיבת "גבעתי".

יוסף השתתף בפעולות יפו, ג'בליה, סלמה, בית-דגון, חולון וחולדה, ולבסוף - ב"מבצע מכבי", לפריצת הדרך לירושלים. ביום ג' באייר תש"ח (12.5.1948), בהשתתפו בסיור המשוריינים בשער הגיא, נתקלו בשיירה משוריינת של הלגיון ליד דיר-איוב, ושם נפל בקרב.

גופתו נמצאה זמן רב לאחר-מכן וביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובאה למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.