בן שושנה ואברהם, נולד ביום כ"א באדר תר"ץ (21.3.1930) בחיפה, בן למשפחת פועלים. למד שש שנים בבית-הספר "ביאליק" ושנתיים בחברת-הילדים בקיבוץ חפצי-בה ואחר-כך למד חרטות בבית-ספר המקצועי בחיפה והיה עוזר לאביו בעבודתו. יוסף היה פעיל בשורות הגדנ"ע. כחבר "המחנות העולים" יצא להכשרה מגויסת בחולתה והשתייך לאחר הגדודים בחטיבת "יפתח". הוא השתתף בליווי שיירות מטבריה ליישובי הגליל, בשחרור טבריה ובפריצת המצור על עין זיתים. היה מאנשי הפלוגה שחדרה לצפת הנצורה אחרי צאת הבריטים והשתתף בקרבות לשחרור העיר. בקרב הקשה לכיבוש המצודה, ביום א' באייר תש"ח (10.5.1948), הסתער עם שני חברים על עמדת אויב מול מטר יריות. להצעת חבריו להפסיק את ההתקדמות משום הסכנה הגדולה הכרוכה בהמשך ההסתערות, השיב: "כבר ניסו כמה פעמים לפנינו ולא הצליחו. אם לא נתקדם הפעם, לעולם לא נוכל לכובשה" - ובחיוך על שפתיו רץ קדימה. החיוך הזה נשאר קפוא על פניו בנופלו שם מפגיעת צרור כדורי מכונת-יריה בלבו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בצפת.