בן שושנה ויחיא, נולד בחודש יוני 1930 בצנעא, בירת תימן. בשנת 1931 עלה ארצה עם הוריו ואחיו. הוא למד בבית-הספר "תל- נורדוי" בתל-אביב ובגיל צעיר יצא לעבודה כדי לעזור למשפחה, ובמשך הזמן התמחה בעבודות מוזאיקה. בהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה" ומילא את חובתו במסירות ובמרץ. כשקצרה רוחו מהפעולה האיטית והשקטה לפי תפיסתו, עבר בשנת 1946 למחתרת אצ"ל ופעל בה במסירות-נפש ובגבורה נגד השלטון הבריטי. בחורף תש"ח שירת בעמדות אצ"ל בגבול יפו. השתתף בקרבות על יהודיה, וילהלמה ורמלה ונפצע בהתקפת אצ"ל על יפו. משהבריא הצטרף בעקבות חבריו לצבא הגנה לישראל ושירת בגדוד הקומנדו בחטיבה 8. גילה רצון כביר, יכולת רבה ואומץ במצבים הקשים והמסוכנים שגדודו נתקל בהם. השתתף בכיבוש בית-ג'וברין, דואימה, עיראק-סואידן וכן בקרבות מבצע "אסף" בשייח'-נוראן, ח'רבת מעין ועוד כפרים בסביבת גבולות, נירים ומבטחים.

יוסף נפל ביום ה' בטבת תש"ט (6.1.1949) בעת מבצע "חורב" למיגור הצבא המצרי, בקרב על רפיח, מפגיעת פגז בזחל"ם שנסע בו. הפגז פצעו וכעבור רגעים מעטים פגע פגז שני בזחל"ם שעלה באש ויוסף בתוכו. נקבר בחלוצה.

ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.