בן רחל ושאול. נולד בעיר זאכו שבאיזור הכורדי של עיראק בשנת תרנ"ד (1894).

עלה לארץ ישראל בשנת 1920 וכרבים מיהודי כורדיסטן התיישב בירושלים, בשכונת נחלת אחים. נישא לשרה ולבני הזוג נולדו שישה ילדים. יוסף עבד כחוצב.

במלחמת העולם השנייה התנדב יוסף, כמו עשרות אלפים מיהודי ארץ ישראל, לצבא הבריטי כדי להילחם באויב הנאצי. בתום המלחמה שב לירושלים.

ביום 08.07.1948 תמה ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות והחלו בארץ קרבות רחבי היקף שנמשכו כעשרה ימים, ולכן הם מכונים קרבות "עשרת הימים". הקרבות בירושלים התאפיינו לרוב ביוזמות התקפיות והצלחות ישראליות, בזכות הנשק והתחמושת שהגיעו ללוחמים במהלך ההפוגה ב"דרך בורמה". בקרבות נהרגו בירושלים כ- 130 יהודים.

ביום ראשון 18.07.1948, ערב ההפוגה השנייה במלחמה, נהרגו ברחבי העיר 28 יהודים. יוסף נפגע מפגז באזור שוק מחנה יהודה, כאשר עסק בחלוקת מים מטעם המושל הצבאי, ונפצע קשה. הוא הובהל לבית חולים אך לאחר כמה שעות נפטר, בי"ב בתמוז תש"ח (18.07.1948).

בן 54 היה במותו. הותיר אישה, ארבעה בנים ובת. בנו הבכור אהרן נהרג בקרבות הקסטל שלושה חדשים לפני האב.

יוסף הובא לקבורה זמנית בבית העלמין בשיח באדר, ולאחר כמה שנים הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.