בנם הבכור של שושנה ואברהם. נולד ביום ט׳ בסיוון תשי״ב (2.6.1952). אח לצופית.
יוסף (יוסי) נקרא על שם דודו, יוסף (יוסקה) ישראלי אשר נפל בפברואר 1948 במלחמת העצמאות.
את שנות ילדותו העביר בצפון הישן של תל אביב בין רחוב דיזנגוף שבו התגורר, לבין גן הנביאים שהיה מקום המפגש האהוב על ילדי השכונה. את חופשות הקיץ בילה עם משפחתו בבריכת גורדון בשחייה ומשחק.
יוסף למד בבית הספר היסודי ״לדוגמא״ על שם הנרייטה סאלד, ובבית הספר התיכון עירוני ה׳. היה סקרן ואהב לקרוא, לחקור וללמוד. היה לו ידע באקטואליה, בהיסטוריה ובארכיאולוגיה. התאפיין בנאמנות, בלב רך, היה חבר אמת שתמיד נכון לעזור לאחר.
בשנת 1970 התגייס לצה״ל ושירת כלוחם בחיל השריון. במהלך שירותו השלים קורס מפקדים ושירת כמפקד טנק. כבר אז התבלט בכושר ביטוי והוטל עליו לבצע הגהה על הספר הטכני של הטנק.
לכבוד חגיגות עשרים וחמש שנים למדינת ישראל, 1973, פרסם מגזין ״Life" ירחון מיוחד העוסק במדינת ישראל. צוות הצילום הבחין ביוסף ומיד ידע כי זוהי דמות הצבר שחיפש לייצוג המדינה. בירחון הוקדש ראיון נרחב על יוסף וחייו כצעיר תל אביבי המייצג את הדור החדש שצמח במדינת ישראל.
עם פריצת ״מלחמת יום הכיפורים״ ב-6 באוקטובר 1973 נקרא יוסף לשירות מילואים והוצב בחזית המצרית. הוא נלחם בצוות הטנק של מפקד הגדוד, תחילה כטען-קשר ולאחר מכן כנהג הטנק.
במהלך המלחמה יוסף תיעד את חוויותיו ביומן וכתב ביום 12 באוקטובר 1973: ״משתזפים על הצריח, לי אישית וגם לגידי וליוסי מצובע ברור שהתקפה שלנו צריכה לבוא. זו רק שאלה של זמן. כנראה מחכים לסיום המאורעות בסוריה. בינתיים לומד הצוות להכיר אחד את השני. יש הבנה מלאה בין כל ארבעת אנשי הצוות. המג״ד בחור סימפטי מאוד. מעלה זיכרונות ממלחמות העבר שניהל. אנו מרגישים שגם לנו אין כבר מה להתבייש בנושא זה ... אגב שכחתי לדווח שאני מגדל זקן לתפארת ואני נראה כעת כאלו נולדתי בשדה הקרב. הסתכלתי על הפרצוף שנשקף מבעד לאפיסקופים ולפריזמות של תא המפקד. מין חיה מוזרה משקיפה עלי מהפריזמה. אני לא מכיר את עצמי. מילא במלחמה הכל מותר. נחזור הביתה ונחזור להיות בני אדם מן הישוב״.
ביום 14 באוקטובר 1973, פגע טיל בטנק בו לחם יוסף. הוא נפצע באורח קשה ופונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים שדה ״בלוזה״.
יוסף הוכר כנכה צה"ל, ומאז שהשתקם החשיב את מועד הפציעה ליום הולדתו השני כיוון שהחיים ניתנו לו במתנה.
יוסף השלים לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו, התבלט בשל זיכרונו הצילומי, דבר שזכה להשתאות ולהערצה מצד חבריו לספסל הלימודים.
בהמשך, הוסמך כעורך דין ופתח בקריירה מצליחה וארוכת שנים בתחום הנדל"ן.
בשנת 1988 הכיר את בתיה והשניים הפכו לזוג. נולדו להם שלושה ילדים: אור, שי וטל. הוא תיאר את הזכות להקים משפחה כהישג הגדול בחייו. היה אב מסור, ילדיו היו משוש חייו, העניק להם כל שיכל. ערך המשפחה עבורו היה בעדיפות עליונה.
יוסף אהב לעסוק בפעילות גופנית ואימץ אורח חיים בריא. התנזר משתייה ועישון והקפיד על תזונה צמחונית. היה איש העולם הגדול, טייל ברחבי העולם במגוון ארצות. ניחן בידע נרחב ומקיף, מעין אנציקלופדיה אנושית אשר נדמה היה כי ידע כמעט הכול על הכול.
בבית הכנסת ״רבי מאיר בעל הנס, על שם פועלי נמל תל אביב הסלוניקאים״ שסבו ואביו היו ממייסדיו, פעל שנים רבות כחבר ועד וניצל את מקצועו כעורך דין לייצוג בית הכנסת מול הרשויות העירוניות. כשנודע לו על כוונתה של עיריית תל אביב לסגירת בית הכנסת, נרתם והשתמש בכל משאביו וניסיונו על מנת לבטל את הגזרה, משימה אשר השלים בהצלחה.
יוסף ישראלי נפטר ביום ה' בתשרי תשפ"ה (07.10.2024). בן שבעים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין קרית שאול בתל אביב. הותיר אחריו בת זוג, שני בנים, בת ואחות.
מרדכי אבולעפיה, מחברי ועד בית הכנסת ספד לו: ״לאחרונה נפגשנו לא מעט בבית הלוחם בתל אביב. לא הופתעתי לפגוש אותך שם לראות אותך מדריך קבוצת דוברי אנגלית במקום. היה לי מובן מאליו שאתה, כנכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים, פעיל במוסד זה. יוסי, זכויותיך ופעילותך למען מקדש מעט שעליו נמנו כאמור זקניך רבים, הללו יעמדו לזכותך עת שתעמוד לפני שוכן מעונה״.
יוסף מונצח באתר האינטרנט של ״בית הכנסת רבי מאיר בעל הנס, על שם פועלי נמל תל אביב הסלוניקאים״.