בנם של רבקה ואלתר. נולד בכ"ט בטבת תר"ע (10.1.1910) בפולין.

יוסף גדל והתחנך בפולין, שם למד בבית ספר אחרי שכילד צעיר עבר את מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918). בשנת 1925, בהיותו בן חמש-עשרה, עלה ארצה בגפו.

בארץ למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" הסמוך ליפו וסיים את לימודיו בהצטיינות.

בשנת 1929 הגיע עם קבוצה לאזור חדרה והיה ממייסדי המושבה פרדס חנה. הוא עסק בחקלאות – נטע פרדס וטיפח אותו. לצורך עבודתו נהג בטרקטור – כלי תחבורה חדשני בארץ באותה התקופה.

בפרדס חנה שרר מתח עם ערביי האזור. הדבר התבטא, למשל, בזמן שעבד באחד הימים ונפגע בראשו בעקבות קטטה שנקלע אליה עם ערבים מכפר סמוך. בשל המתיחות הזו התגייס לשורות ארגון "ההגנה" כאחד מחברי הארגון הראשונים במקום.

יוסף נישא ללאה והקים משפחה.

כדי להוסיף ולהגן על המושבה, התגייס למשטרת היישובים העבריים שפעלה תחת המנדט הבריטי משנת 1936 כחלק ממערך הנוטרוּת בארץ ישראל. ביתו שימש תחנת נוטרים, והוא היה נהג הטנדר הנע של הכוח. במשך שנים סייר המשמר הנע יום וליל מחוץ לפרדס חנה והקיף את טבעת הפרדסים, והודות לכך היא לא הותקפה כפי שהותקפו יישובים אחרים באזור.

בד בבד המשיך את שירותו בארגון "ההגנה", ובין היתר סייע באבטחת מיזם הקמת "גדר הצפון", גדר תיל מבוצרת ביוזמת השלטונות הבריטיים. לאחר מכן מילא תפקידים נוספים בעלי חשיבות בארגון – הובלת נשק שנרכש בחשאי ואחריות על הסְליק (מחבוא של נשק) בחצר ביתו.

את משפחתו שעלתה לארץ מפולין בשנות השלושים קיבל בביתו ודאג לכולם עד שהסתדרו והתאקלמו. ביתו היה "בית עולים בזעיר אנפין", תיאר חברו.

יוסף השתתף במלחמת העצמאות שפרצה בשלהי נובמבר 1947. בעת מילוי תפקידו ב"הגנה" נסע למחצבה בכרכור, ובדרכו הותקף בידי ערבים. הם הוציאו אותו מהמכונית, ירו בו ושדדו את המכונית. הוא נפצע באורח קשה, אך הודות לכושרו הגופני היוצא מן הכלל הצליח לברוח ולהגיע לכבשני הסיד של המחצבה, ושם איבד את הכרתו. נהג שעבר במקום מצא אותו והעבירו לטיפול בחדרה.

לאחר שהשתקם ובתום המלחמה הוכר כנכה צה"ל. למרות הקושי המשיך לפרנס את משפחתו בכבוד.

ילדיו בגרו, ולימים זכה לנכדים.

יוסף מיכניק נפטר ביום י"ד בחשוון תשמ"ו (29.10.1985). בן שבעים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בפרדס חנה. הותיר אישה, ילדים ונכדים.

על מצבתו חקקו אוהביו: "אבא וסבא למופת, ממייסדי פרדס חנה, איש העבודה וההגנה".