בנם של יקוט וכליפה. נולד בשנת תרצ״ז (1937) בעיירה א-ריש במרוקו.

יוסף גדל והתחנך במרוקו.

משבגר נשא לאישה את אליס. חי חיים שקטים ושלווים במרוקו, שם עבד כתופר בחנות בדים משפחתית ולא החסיר דבר ממשפחתו.

בשנת 1963 עלה ארצה עם רעייתו אליס ושני ילדיהם, כשאליס בהריון. בתחילה התגוררו ביקנעם למשך שבע שנים, ולאחר מכן עברו לעכו כדי להיות קרובים למשפחתם המורחבת.

המשפחה גדלה בארץ, יוסף ואליס גידלו בביתם את בנימין, רינה, זהבה, גבריאל, אילן, מיכאל ומשה.

זמן קצר אחרי עלייתו לארץ התגייס יוסף לצה"ל, שירת כמשגיח כשרות.

הוא המשיך לשרת במילואים במסירות במשך שנים ארוכות באותו התפקיד, והיה מקפיד ללכת לבסיסים גם בערבי פסח, אף מעבר לימי שירותו, כדי להכשיר כלים עבור החיילים ולהבטיח שיוכלו לחגוג כהלכה.

בהמשך חייו המקצועיים, עבד יוסף כרתך במספנות ישראל במשך עשרים שנים. היה עובד מסור ומצטיין, בעל מוסר עבודה גבוה שאהב את מלאכתו.

במהלך קורס כבאות שעבר במילואים, תחת עבודה קשה ותנאי חום, עבר יוסף התקף לב ואושפז בטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם למשך שמונה-עשר ימים. באותה עת הייתה אליס בחודש השביעי להריונה עם בנם הקטן, ויוסף, שהתרגש מאוד כשראה אותה, הודה על המזל הגדול שנותר בחיים.

יוסף היה בעל למופת ואדם משפחתי בכל רמ"ח איבריו. הוא דאג לכל צרכיה של אליס, טיפח את זמן האיכות שלהם יחד והיה מוכן לעבוד שעות נוספות כדי להגשים את חלומותיה. בהמשך, השניים הגשימו חלום משותף כשקנו חנות נעליים בעכו, בה עבדו יחד וניהלו אותה כעסק משפחתי לכל דבר.

ילדיו בגרו ונישאו, ויוסף זכה להכיר נכדים. כסבא, היה קשור מאוד לנכדיו וביקר אותם מדי יום. בחג הפורים לקח אותם לחנות צעצועים ונתן להם לבחור כל מה שביקשו, כדי להעניק להם אושר ושמחה.

היה אדם ירא שמיים ששמר על אורח חיים דתי, הקפיד על תפילות שלוש פעמים ביום ועל קיום מצוות, והיה מסור בלב שלם לבית הכנסת, לעבודה ולביתו.

יוסף ממן נפטר ביום כ״א בתשרי תשס״ד (17.10.2003). בן ששים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בצפת. הותיר אחריו אישה וילדים, אח ושלוש אחיות.