בנם של זוהרה ושלמה. נולד בשנת תרצ"ט (1939) במרוקו. ילד חמישי במשפחה בת ארבעה-עשר ילדים, אח למרדכי, אסתר, עליזה, מסעוד, שושן, מזל, דיסיה, רחל, יעקב, עמי, חנה, דינה ואבנר.

יוסף גדל והתחנך במרוקו. בצעירותו למד שם בבית ספר יסודי.

בשנת 1954 עלה ארצה עם משפחתו, היו ממקימי מושב נועם שבחבל לכיש.

תחילה למד בבית הספר במושב, ולאחר מכן עבר לתיכון מקצועי, למד בו חשמלאות והוכשר להיות חשמלאי מוסמך.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון. במהלך השירות, כשיצא לחופשות, גר לעיתים עם אחיו מסעוד באשדוד.

בתום שירות צבאי מלא השתחרר והחל לעבוד כחשמלאי באשדוד. כן השלים את לימודיו להנדסאי חשמל. כעבור זמן התקבל לעבודת חשמלאי במפעל "צמר אוסטרלי" באשדוד, ושם נשאר לעבוד במשך שנים.

בשנת 1970 נישא לזהבה, גם היא בת מושב נועם, ויחד הקימו משפחה. שלוש בנות ובן נולדו להם – עופרה, שלומי (שלמה), אילנית ומורן. אב אוהב ודואג, קשור מאוד לילדיו שהיו בראש מעייניו. ידע להיות עבורם ועבור רעייתו איש סוד ושימש עוגן למשפחה. לימים התגרשו בני הזוג.

בשנת 1984, בתקופת שהיית צה"ל בלבנון אחרי מבצע "שלום הגליל", נקרא לשירות מילואים בלבנון כלוחם. במהלך הפסקה מפעילות עברה בקרבת הלוחמים משאית ופגעה בשוגג בעמוד טלפון. העמוד נפל על יוסף, והוא נפצע קשה בראשו.

במשך חצי שנה עבר סדרת ניתוחים בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. לאחר מכן במשך כשנה וחצי עבר שיקום אינטנסיבי בבית החולים השיקומי "בית לוינשטיין" ברעננה.

בעקבות הפציעה השתנו חייו לבלי הכר בכל התחומים, ובשל חומרתה נמשך תהליך השיקום למעשה לאורך כל חייו, בין היתר במרכז "רקנאטי" לשיקום נוירופסיכולוגי.

יוסף אהב את הדברים הפשוטים – חיי היום-יום, מפגשים עם בני משפחה, שבתות וחגים, ובפרט חג המימונה המסורתי. כן נהנה מקריאה בספר התורה. בשעות הפנאי הִרבה לבקר בחוף הים ולטייל בפארק "אשדוד ים", ובגינתו גידל וטיפח צמחים בהשקעה ובדבקות.

יוסף הקפיד לשמור על קשר חם וקרוב עם כל ילדיו. בגיל חמישים ושמונה היה לסב, ומאז נולדו לילדיו עוד ילדים, עד שזכה להכיר ולאהוב שלושה-עשר נכדים ונכדות. אחד הנכדים אף נקרא על שמו. במסירות רבה בילה עימם זמן איכות והשקיע בהם. המשפחה כולה הייתה חשובה לו מאוד ומילאה אותו בכוחות, והוא היה מעורב במתרחש ונוכח.

קפדנות, ניקיון וסדר אפיינו אותו, כמו גם חריצות ואמינות. "בן אדם שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות", סיפר עליו בנו. בורך באינטליגנציה רגשית גבוהה ובאינטואיציה טובה, והודות לכך זיהה את טיבם של אנשים גם לפני שהכירם לעומק. לא פעם, מעין נבואות או "משפטי מחץ" שאמר במהלך חייו התבררו בהמשך כנכונים.

יוסף פדידה נפטר ביום ט"ו בחשוון תשפ"ג (8.11.2022). בן שמונים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותיר שלוש בנות ובן, נכדים ונכדות, אחים ואחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "איש תמים דרך ואוהב תורה, ניחן בלב טוב ובכל מידה יקרה, בעל יראת שמים זכה וטהורה, כליל מידות עוז ותפארה, גידל משפחה לטובה".

באשדוד נקראו על שמו בית כנסת חדש ואולם בית כנסת ששופץ – "ברכת יוסף" ו"משכן יוסף". שיעורי תורה הוקדשו לעילוי נשמתו.