בן פרלה ובנימין, נולד בחודש ינואר 1932 בירושלים. סיים בית- ספר יסודי והחל לעבוד כמכונאי. אחיו הבכור יצחק נרצח בידי פורעים ערביים בראשית הקרבות בירושלים והוא, יוסף, החליט לנקום את דמו. הוא העלה את גילו בשנתיים ובהיותו בן 16 נתקבל לפלמ"ח בראשית ינואר 1948 ונשלח לנגב. חבריו סיפרו כי החזיק מעמד בתלאות וכאחד המבוגרים השתתף בקרבות בבית דראס ובמקומות אחרים. בחודש מאי, כשנודע גילו האמיתי, הוחלט להעבירו ללשכת הגיוס שבעיר למען תחליט אם להשאירו בצבא או להחזירו הביתה, אך בגלל שיבוש הדרכים ומיעוט השיירות נאלץ להמתין עד בוא השיירה.

ביום י"ח באייר תש"ח (27.5.1948) יצאו שלוש מחלקות של גדוד 8 מחטיבת הנגב לחבל בתחבורה של האויב המצרי בכביש חאן-יונס-רפיח. אם כי יוסף שוב לא נחשב לחייל ביחידה, הפציר במפקדיו עד שצורף לכוח. תוך כדי היערכות נכנס הכוח למארב מצרי גדול אשר הנחית עליהם מכת אש כבדה מנשק קל וממכונות-ירייה. מפקד הכוח נתן פקודת נסיגה ורוב הכוח אמנם הגיע למקום המפגש בחסות החשיכה. אולם שלושה חיילים, ויוסף אחד מהם, פנו צפונה ובמקום להגיע לנירים הישנה (דנגור) - תעו והגיעו לכפר הערבי בית-ג'רה. מודיעים שעבדו בשירות הפלמ"ח סיפרו למחרת היום כי שלושת החיילים נורו למוות בידי ערביי הכפר ונקברו על גדות הוואדי; גם פעולת גמול שנערכה למחרת היום לא עזרה לחבריהם למצוא את מקום קבורת חבריהם ומקום קבורתם לא נודע עד היום.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.