בן מאיר ונחמה. נולד ביום ג' באלול תרפ"ח (19.8.1928) בירושלים. דור שביעי לילידי-הארץ. למד תחילה ב"חדר" ואחר-כך עבר ללמוד בבית-הספר "תחכמוני" בירושלים. בגיל ט"ו החליט לעבור לעבודת-אדמה, שאיפתו מילדות, ועבר לקיבוץ תל-עמל, שם המשיך תלמודו עד תום תקופת-הכשרתו. בהיותו בן י"ח חזר לזמן-מה לירושלים, אולם נשאר נאמן לרעיון ההגשמה הקיבוצית. בפרוץ מלחמת-הקוממיות התיצב לשירות ה"הגנה", שאליה השתייך מנעוריו, ולחם בחזיתות ירושלים המרובות: בליפתה, בשייך-ג'ראח, ברוממה, בתלפיות, בקטמון, בשייך-באדר ובליווי שיירות לבית-החולים "הדסה" על הר-הצופים, ואף נפצע קל. ברשימותיו שפירסם בעתוני-הארץ לזכרם של אחדים מחבריו שנפלו על משמרתם העלה על נס את מסירותם לעמם, בראותו בכך מילוי חובה טבעית. במשך כל תקופת-האימים של ההפגזות על ירושלים היה בין מגיניה ובמסירות נלחם והגן על העיר. תמיד היה אץ לתפקידים מיוחדים, שלא נמצאו להם מתנדבים זולתו. בעת המצור על בירה נשלח על-ידי תל-עמל לעזרה. נעצר בנור-שמש ושוחרר, ומייד חזר לפעילות. עם ההפוגה השניה הועבר לחזית אחרת ומשם התנדב לעבודה כחובש בבית-חולים צבאי בחיפה. את עבודתו זו עשה במסירות והיא גרמה לו סיפוק רב. באותם הימים כתב להוריו בין השאר: "כמה אפשר לעזור לאחרים בתפקיד כשלי; הרי כאן אפשר להביא תועלת לזולת בכל רגע - בידיים, ברגליים, בפה ואפילו במנוד-ראש. כמה הקלה אתה מביא לפצוע רק בחיוך קל". בתקופת-שירותו בבית-החולים חלה בצהבת ולאחר שלושה ימי-מחלה נפטר ביום כ"ז באייר תש"ט (26.5.1949) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.