בן רחל ושרגא, נולד ביום ה' בחשוון תרפ"ח (31.10.1927) בירושלים. סיים את בית-הספר היסודי בשכונת בורוכוב (גבעתיים). רצון הוריו היה שילמד מקצוע ויישאר לעבוד בעיר, אך הוא בחר בדרך חלוצית וכחניך "הנוער העובד" הצטרף לגרעין ויצא להכשרה חקלאית, תחילה בתל יוסף ואחר-כך בכנרת, ולבסוף היה בהכשרה המגויסת בדפנה. יוסף אהב את עבודת האדמה ובחיבה טיפל בצמחי-נוי ובגינת-הירק. תוך כדי ההכשרה התאמן באימוני הפלמ"ח. השתתף במסעות ובפעולות סיור, ובתקופת המאבק - בפעולות המחתרת: העלאת מעפילים, פיצוץ גשרים וכד'. נער צנום ועם זאת עליז ובעל חוש הומור. באסיפות ושיחות החברים ידע להשקיט ריב ולהרגיע רוחות בהערה קולעת ובאימרה מבדחת. היה מסור מאוד לבית אביו ולקיבוץ כאחד. כשחלה אביו והיה זקוק לעזרתו נענה מיד.

בימי שהותו בבית פרצה מלחמת-העצמאות והוא הצטרף לגדוד "הפורצים", שפעל אז בדרך לירושלים בליווי שיירות. ביום כ"ד בניסן תש"ח (3.5.1948) נפלו הוא ומפקדו נחום הזז, בעת ניסיון לכבוש את "אוגוסטה ויקטוריה" שעל הר-הצופים. נקבר בסנהדריה בירושלים.

ביום י"ח בחשוון תשי"ג (6.11.1952) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

שיר שכתבה אחותו של יוסף ז"ל- ארקה (אראלה) ז"ל:

"היה לי אח
לוחם פלמ"ח
אותו לעולם
לא אשכח.
הוא נפל
במלחמת תש"ח.
אחי הוא
גיבור מלחמה
אך אין בזה שום נחמה.
הוא נפל למען המולדת
ומאז אין יום הולדת.
הוא איבד דם
ומאז ליבו נדם"