בן עליזה ודניאל, נולד ביום כ"א באלול תרצ"א 3.9.1931)) בירושלים. מיד עם סיום לימודיו בתלמוד-תורה ספרדי יצא לעבודה ודאג למשפחה שהיתה נתונה במצב כלכלי קשה. הוא למד מכונאות ועבד בה. בהיותו בן 16 הצטרף למחתרת אצ"ל. היה פעיל בירושלים ושמו נודע לשלטונות הבריטיים. "זאב" היה כינויו במחתרת והיה חביב על כל חבריו. יומיים לפני פיצוץ מלון המלך דוד קיבל הוראה לצאת לתל-אביב. שם נאסר והוחזק בבית- הסוהר כתשעה חודשים. עם שחרורו חזר לירושלים והמשיך בפעולות המחתרת. בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, השתתף בקרבות ביחידות אצ"ל. לאחר שגויס, השתתף בהתקפה על הכפר הערבי שועפאט. אחר-כך נשלח לעיר העתיקה והיה בין מגיניה עד הרגע האחרון. יוסף היה עלם שקט וצייתן, חלש בגופו וידוע-חולי, אך ידע להתגבר על בריאותו הלקויה ועמד בתוקף על צירופו לשירות קרבי. לא פעם קרה שהתעלף בעמדה מרוב חולשה, אך לא ויתר.

ביום י' באייר תש"ח 19.5.1948)), בעומדו בשמירה על גג בית-הכנסת ניסן בק בשעת התקפת האויב, נפגע מרימון ונפל. נקבר בעיר העתיקה בירושלים.

שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.