בן חביבה ואברהם. נולד בשנת תש"ה (1945) בעיראק, בן רביעי במשפחה בת שמונה ילדים, בשנת 1950 עלה ארצה עם הוריו והמשפחה השתקעה במגדל העמק, עם הקמת היישוב. הוא השלים שמונה שנות לימוד בבית-הספר היסודי במגדל העמק ויצא לעבודה כצבעי, כדי לעזור בפרנסת משפחתו. הוריו היו חולניים ואחיותיו, שהיו מבוגרות ממנו, התחתנו ועזבו את ביתם. יוסף היה האח הגדול, שנשאר עם אחיו בבית ודאג לכלכלתם.

בתחילת מאי 1964 גויס יוסף-חיים לשירות חובה בצה"ל. הוא ביקש לדחות את שירותו, מאחר שפרנסת בני ביתו מוטלת עליו, אבל בקשתו נדחתה והוא התחיל בשירותו הסדיר, עם אימוני טירונות והוצב ביחידת חי"ר. הוא קיבל את אות מלחמת ששת-הימים על השתתפותו במלחמה. יוסף-חיים המשיך לשרת במילואים ובמהלך שירותו קודם בדרגות. להערכת מפקדיו היה חייל מצטיין בהתנהגותו, שמילא תפקידו תוך גילוי שקט נפשי ואחריות, והיה חביב על מפקדיו וחבריו.

בשנת 1968 נישא לג'וסלין ולזוג נולדו שלושה ילדים - קרן, אבי וערן. יוסף עבד לפרנסתו כקבלן שיפוצים.

בדצמבר 1991 גויס יוסף-חיים לשירות מילואים ונשלח לתעסוקה מבצעית בשטחים. ביום ד' בטבת תשנ"ב (11.12.1991), בהיותו בחופשה קצרה בביתו, נפל בעת שירותו. בן ארבעים-ושש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין במגדל העמק. השאיר אחריו רעיה, בת - קרן, שני בנים - אבי וערן, אם, שלוש אחיות - שרה, רינה ושמחה, וארבעה אחים - נעים, הרצל, אהוד ואבנר.

יוסף מונצח ביד לשריון בלטרון.