בן משה-חיים וחיה-רייזה. נולד ביום ו' בסיון תרצ"ו (27.5.1936) בבורשה אשר ברומניה. בן למשפחה ציונית חרדית ותיקה. עלה לארץ עם משפחתו בשנה שלאחריה. כאשר הגיע לגיל בית-הספר היסודי למד ב"בר-אילן" וסיים את לימודיו בו; לאחר-מכן המשיך מתוך שקידה בבית-הספר התיכון "ביל"ו" ובגיל י"ז סיים את לימודיו התיכוניים. היה נעים-הליכות ואציל-רוח, בעל מחשבה מעמיקה ועצמאית וגילה נטיה לספרות עברית. הצטיין במיוחד במשחק-השחמט ובאחד ממכתביו אל אחיו הצעיר ביקש ממנו לשמור בשבילו את כל החדשות מעולם-השחמט המתפרסמות בעתונות. יוסף ביקש להתגייס לצה"ל לפני שהגיע לגיל-גיוסו, כי אמר: "חברי גויסו - ואיך יתכן שאני אשאר בבית?" הוריו ניסו להניא אותו מצעד זה, בטענם כי הוא צעיר מדי וכי מוטב שינוח מעט אחרי שסיים את לימודיו - אך ללא הועיל. לבסוף הסכימו ההורים, חתמו על טופס- הגיוס ויוסף מצא את עצמו במערכות-צה"ל ביולי 1953. במשך ימי-שירותו חלם על המשכת-לימודיו לאחר השחרור באמרו להשתלם במדעי-הרוח באוניברסיטה העברית: "בגמנסיה למדתי ספרות עברית על קצה-המזלג", היה נוהג לומר, "ויש להעמיק יותר בלימוד". עוד כתלמיד היה נחבא אל הכלים ולא רצה להתבלט בפני חבריו ואף הסתתר מעיני-מוריו. אולם הכשרון אשר בו משך אותו לכתיבה וכך הגיע לפרסום שירים קלים ורשימות הומוריסטיות בכמה מקומות; בשל כשרון-הכתיבה נודע שמו גם בין חבריו בצבא; הוא היה מתרשם מכל דבר ומעלה את התרשמויותיו בסגנון קל ובהומור. בזמן- שירותו עבר קורס של מפקדי-כיתות וביום בו סיים את הקורס, הוא ד' באייר תשט"ו, רשם ביומנו: "סוף ההשתלמות". אמנם רבות שאיפות ותכניות בלב-איש, אבל הגורל חורש את מזימותיו-הוא - וכעבור ששה ימים,ביום י' באדר תשט"ו (4.3.1955), בא הסוף להשתלמות וגם הקץ לחייו; יוסף נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית-שאול. ביום-השנה לנפלו הופיע "עלון הבוגרים" מטעם בית-הספר התיכון של "המזרחי" - "בילו;" חוברת זו מוקדשת כולה לזכרו של יוסף. באותה שנה הקימו הוריו וידידיו באזור-מגוריו (בצפון תל-אביב) אגודה ואולם לתרבות - לזכרו.