בנם של אידה ויוסף. נולד ביום כ"ז בסיוון תש"כ (22.6.1960) ביפו.
יורם גדל בבת ים, למד בבית ספר יסודי "ציפורי" בעיר. עם מעבר המשפחה ליישוב אזור למד בבית ספר במקום. בעקבות פציעה שלו חזרה המשפחה לבת ים, שם המשיך בחוק לימודיו.
יורם התגייס לצה"ל ב-1978 ושירת בחיל השריון.
במהלך השירות הסדיר בזמן אימון הגדוד, לאחר שבוע פעילות כמעט ללא שינה, יצא יורם לבקשת מפקדיו להתרעננות. במהלך הנסיעה אירעה תאונה ברכב שנסע בו, ויורם נפגע. הוא נותר נכה מאה אחוזים לצמיתות.
למרות מוגבלותו הפיזית המשמעותית, צמח יורם והיה לאדם חזק מאוד מנטלית, חכם וקשוב ובעל לב טוב. אופיו הנוח, רוחו האיתנה וכוחותיו הנפשיים יוצאי הדופן בלטו עוד יותר על רקע הפציעה הקשה.
בשנת 1992 הכיר את נרקיס ולאחר ארבעה חודשים הם באו בברית הנישואים. לזוג נולדו ארבעה ילדים: חיה שלומית, שלומי חי והתאומים יהודה ואביתר.
יורם היה איש משפחה מסור ואוהב ובעל מפרגן ומשקיע. בימי הולדת היה מפיק אירועים מיוחדים ותמיד כתב מילים יפות וטובות. בכל שנה כתב לרעייתו מעין "תעודת הוקרה" מפורטת על כל הטוב שהיא משפיעה על עולמם, ואף כתב לה שיר כדי להביע את אהבתו ואת הערכתו אליה. השיר ברשת:
https://youtu.be/ikClAKg6H7Y?si=hKIOYKELlHMXzxPm.
בני הזוג אהבו מאוד להיות ביחד, ללמוד יחד לארח לארוחות השבת.
יורם דאג למשפחתו מעל ומעבר, תוך שהוא מקפיד לשמור על קשרים חמים עם כל אחד מבני משפחתו ולהיות מעורב בחייהם וער לצרכיהם. כשילד חלה, למשל, הוא דאג לו בכל דרך. הוא לא נתן לנכותו למנוע ממנו לתפקד ומצא דרכים שונות להגשים את רצונותיו ומטרותיו. מכיוון שפיזית היה מוגבל ביכולתו לעזור, פיתח יכולת ורבלית גבוהה, תקשר בשפה של לימוד וערכים, ונהג בחמלה וברכות. היה לו חשוב מאוד לתת לכולם הרגשה טובה. הוא דאג ללימודי הילדים, לחוגים מגוונים ולכל צורך שהיה להם. אשתו הגדירה אותו כאבא לתפארת.
הקשר של יורם עם אימו היה כל השנים מיוחד וקרוב, קשר שהתחזק במיוחד אחרי פטירת אביו. היו ביניהם שיחות טלפון עיתיות גלויות לב, ביקורים הדדיים ותשומת לב זה לרווחתו של זה.
מעבר לקשריו המשפחתיים, ניהל יורם גם קשרים עם ידידים ועם קהילת תלמידי חכמים בה מצא מקום. אנשים ראו בו כתובת להתייעצויות וחברים רבים ראו בו את החבר הטוב ביותר ולעיתים היחיד. האנושיות והלבביות שאפיינו אותו, הביאו לכך שכולם חשו נוח ביחסיהם עימו.
הוא ידע לדבר עם אנשים והבין מניסיונו את משמעותם של מצוקה, קושי או חולי. נהג בעדינות נפש כלפי מי שלא הרגיש בטוב וחיפש דרך לסייע. היה אדם מסור, רגיש, נוכח, מעודד ואוהב.
יורם היה איש של נתינה, של מעשי חסד רבים ובעיקר מתן בסתר. הוא נהג לבקש מאשתו לאתר אנשים הזקוקים לאוכל או לביגוד, כדי שיוכל לעשות חסדים. המוטו שלו בחיים היה עשיית מצוות וגמילות חסדים. לדוגמה במשפחה שלא הייתה באפשרותה לשלם עבור חוגים לילדים, הוא לקח על עצמו את מימון החוגים. הצורך לתת היה כה עז עד שהיה מוכן למנוע מעצמו דברים כדי לתת לאחרים. לאשתו נודע בדיעבד שאף מימן מסיבת בר מצווה לילד נזקק.
הוא השתדל להתגבר על החולי והכאבים העצביים שחי איתם מדי יום, לא לתת לאף אחד להרגיש שהוא חולה ובעיקר לא להוות מעמסה.
יורם כתב והלחין שירים רבים. כתב בעיקר בלילות כשהתקשה להירדם. הוא הוציא דיסק עם שירים שכתב והפיק בעזרת משרד הביטחון. הוא גם כתב ספר שירים שאותו גם אייר - "מתחשל".
על עצמו כתב: "שמי יורם וינקור, נפצעתי בשירותי בצה"ל. אני משותק בכל הגוף... עם אורגנית פשוטה והרבה רצון והשראה חיברתי ב"ה לא מעט שירים, כולל לחן ומילים. אין לי קול של זמר, אבל היה חשוב לי לשיר את השירים בעצמי יחד עם בני שלומי חי, כי הם אישיים ויצאו מעומק הלב. לכל שיר יש סיפור משלו, מקווה שתאהבו". והוסיף "אין ייאוש בעולם כלל".
על אחד השירים שכתב - "אחי היקר והאהוב", העיד שהוא מרגש עבורו במיוחד:
"אחי היקר והאהוב / אתה שיקר לי באמת / זה אני שוב לצדך לאורך כל הדרך /
בימים טובים של פעם, אני זוכר את הכנות / הכול היה ברור, כל כך פשוט / לא יודע מה קרה כמו מתוך הסערה / חושב עליך. //
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה/ ונהרות לא ישטפוה / אם ייתן איש כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו. //
זוכר את הקרב בתוך החשיכה / ריח חריף של אבק שרפה / לחמנו יחד צמודים גב אל גב / מוכנים להקריב אחד על אחד / פיצוץ רועם החריש אוזניים / רגליים כשלו אחת ושתיים / מחפש את אחי, ממשש בידיים וחושב / את אחי אני לא עוזב. //
היכן שנגמרות כל הדרכים / והלב זועק ללא מילים / לנשמה הוא קורא לפתוח שער / ומפרץ הדמעות הזולגות מתוך עיניו / הלב נשטף בגעגועים / ומתמלא באהבה שעד כלות הנשמה / חושב עליך."
בערב הוקרה שנערך לכבודו, קיבל יורם מדליה מארגון נכי צה"ל כאות להתמודדותו בשיקום הארוך.
יורם וינקור נפטר ביום י"ז בתשרי תשפ"ג (11.10.2022). בן שישים ושתיים בפטירתו. הותיר אחריו אישה, בת ושלושה בנים, אם ואחים.
הרב שלמה יהודה בארי "הינוקא" סיפר בשיעור שהוקדש לזכרו של יורם, שיורם ידע סבל רב בחייו ובכל זאת שמח בחלקו. הוא שימש תלמידי חכמים והיה קדוש וטהור. אדם שחי בפשטות, ביטל את עצמו וכאב את כאב הגלות. הוא לא התלונן על ייסוריו. היה מגיע השכם בבוקר לתפילה בהנץ החמה והיה מחזק ומעודד אחרים.
ניתן לצפות בהספד: https://www.kolel.org/videos/294344
השיר "אחי היקר והאהוב" של יורם הוקלט בביצועו יחד עם בנו שלומי חי, בסיוע ארגון נכי צה"ל. ברשת: https://www.youtube.com/watch?v=Wuv2tW0kabs
.