בנם של שמחה ופנחס. נולד ביום י"ב בחשוון תשכ"א (2.11.1960) בשדרות.

יורם גדל והתחנך בשדרות, למד בבית הספר היסודי "שקמים מעוז" ובתיכון "מקיף אמי"ת ע"ש גוטוירט" בעיר.

ילד חברותי מאוד, אהוב ויפה תואר, שמגיל צעיר היה מושא אהבתן של הבנות.

אחרי שעות הלימודים היה חניך בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד". הוא אהב מאוד את הטיולים בתנועה, נמשך לטבע, לנופים ולמרחבים. בשעות הפנאי אהב לנגן בגיטרה.

בתיכון למד במגמת ביולוגיה ובמסגרת הלימודים הגיש עבודת גמר בהנחיית הפרופסור עליזה בנציוני מהפקולטה לחקר הנגב באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" בבאר שבע. הוא למד המון בתקופה זו, התחכך באנשי אקדמיה והיה מהיחידים בכיתתו שהצליחו לעמוד באתגר ולהשלים את עבודת הגמר.

כשהיה בכיתה י"ב נהרג אחיו הקטן, יעקב. יורם כאב מאוד את האובדן והתקשה לחזור למסגרת, אך לבסוף לקח את עצמו בידיים, השלים את כל החומר שהחסיר בלימודים וניגש לבחינות הבגרות.

עם סיום לימודיו בתיכון החליט לדחות את הגיוס בשנה על מנת להצטרף לשנת שירות במסגרת גרעין "עודד", המוביל פעילויות חברתיות ותרבותיות בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה. במהלך שנת השירות, יורם התגורר בחצור הגלילית והתנדב עם ילדים, בני נוער ומבוגרים. על פעילותו במהלך השנה זכה בתעודת הוקרה משר החינוך דאז, זבולון המר.

ב-8.11.1979 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת הצנחנים. עם סיום ההכשרה נשלח לקורס חובשים, אותו סיים בהצטיינות, ובהמשך יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות).

חודשים ספורים לפני מועד השחרור שלו, התגברה המתיחות בגבול הצפון. יורם צוות לגדוד צנחנים כחובש קרבי ונכנס יחד איתם לפעילות מבצעית בדרום לבנון. במהלך הפעילות, נתקל הכוח במחבלי חיזבאללה שירו לעברם מטחי אש כבדים. תוך כדי טיפול בפצועים, נורה יורם בצווארו.

הוא פונה לבית החולים "רמב"ם" בחיפה במצב קשה מאוד, מונשם ומשותק בארבע הגפיים. הרופאים חששו שיישאר במצב של צמח (מצב של תרדמת או הכרה מינימלית) ולא יאריך ימים, אך יורם גילה כוחות פיזיים ונפשיים אדירים, חזר לנשום בזכות עצמו והחל לשקם את חייו.

במשך כשנתיים עבר שיקום בבית החולים "שיבא – תל השומר" ברמת גן. הוא למד לכתוב באמצעות מכשיר מיוחד, עם מתג שהופעל על ידי לשונו, וכתב בעזרתו הגיגים ושירים בחרוזים. בנוסף, למד אנגלית ומתמטיקה עם מורה פרטית כדי להשלים את הבגרויות שהיו חסרות לו, ולמד גם היסטוריה להרחבת הידע הכללי.

אחרי השיקום חזר לשדרות, שם התגורר בבית שהותאם לצרכיו, ונעזר במטפלים שליוו אותו לאורך כל שעות היממה.

הוא עבר מבחן פסיכומטרי בעל פה ונרשם ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת "בן גוריון בנגב". אחת לשבוע במהלך הלימודים נדרש לעבודה מעשית, במסגרתה עסק בדינמיקה משפחתית, בטיפול זוגי ובהנחיית קבוצת אימהות לילדים בגיל הרך. יורם התכונן רבות לכל מפגש, היה קשוב מאוד למצוקותיהם של מטופליו וקיבל מהם משוב מצוין.

בהמשך עבד גם עם קבוצת אסירים בכלא אשקלון, זכה מהם לכבוד ולהערכה רבה, והיטיב לייצר ריכוז ומשמעת בקבוצה. הוא אף הגיע מיוזמתו ועל חשבון זמנו הפנוי, על מנת לערוך יחד עמם טקס לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.

לאחר סיום התואר, עבד כעובד סוציאלי בבית ספר בעיר. מאוחר יותר החל לעבוד כעובד סוציאלי בעיריית שדרות והתחיל לימודים לתואר שני בתחום.

יורם היה אדם טוב לב, חייכן ואהוב, ששאף לעזור לכולם ולתרום לסביבתו. הוא היה בעל יוזמה, ידע להוביל ולפעול ואהב לקחת את העניינים לידיו. לאורך כל חייו היה מוקף בחברים ובבני משפחה אשר העידו כי תמיד ידע להתעלות מעל לקשיים שלו, וכשם שזכה לתמיכתם, כך ידע גם הוא לתמוך בהם ולהיות שם עבורם.

במרץ 2002, לאחר החמרה במצבו הבריאותי, הלך יורם לעולמו.

יורם מרגאי נפטר ביום כ"ח באדר תשס"ב (12.3.2002). בן ארבעים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בשדרות. הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.

יורם מונצח באתר ההנצחה של עיריית שדרות ובאתר בית הספר התיכון "מקיף אמי"ת ע"ש גוטוירט" שבו למד.