בן רבקה ויצחק, נולד ביום כ"ג בכסלו תרפ"ה (20.12.1924) בחיפה. הפסיק לימודיו בבית-ספר תיכון על-מנת ללמוד מלאכה ולעזור להוריו. באותו זמן הצטרף לאגודת "המכבי" ובגיל 16 הצטרף ל"הגנה". יחיאל השתתף בפעולות רבות בתקופת המאבק בבריטים. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, הועבר לחי"ש ואחרי זמן קצר נתמנה למפקד כיתה. יחיאל השתתף בהתקפה על כפר המרצחים בלד א-שייח'. היה עלם יפה-תואר, נוח לבריות, צנוע הליכות ועדין ביחסיו עם הבריות. מעולם לא סיפר על פעולותיו ב"הגנה" ובמלחמה. יחיאל היה פעיל בהגנת חיפה, היה בין מגיני הגליל המערבי, חניתה, שבי ציון, מגידו, והשתתף בקרבות על משמר העמק ורמת יוחנן. היה מסור ונאמן לבית הוריו וכאשר אחיו עמד לשרת באותה יחידה שבה שירת, הזהירו כי מוטב לו לשרת ביחידה אחרת כדי להפחית על-ידי כך את הסיכון של שניהם. ואמנם על-ידי כך הציל את אחיו.

בפעולות שחרור חיפה יצא בראש אנשי כיתתו לכבוש את בית חורי וביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), בעיצומו של הקרב, נפגע מכדור צלף. לחבריו קרא: "חברים קיבלתי כדור... המשיכו! קדימה!" הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

אחרי מותו שינתה המשפחה את שמה ליחיאלי.