בן עדנה ועמיאל. נולד ביום כ"ז בחשוון תשכ"ו (22.11.1965) בחיפה. ילון בילה חלק משנות ילדותו במזרח אפריקה, שם היתה משפחתו בשליחות, ושם גילה עולם מרתק יחד עם הוריו. בטנזניה הלך לגן עם תלמידים בני כל האומות, הצבעים, הגזעים והדתות, ולמד לכבד את האדם באשר הוא אדם ולהעריך כל איש וילד על-פי תכונותיו ומעלותיו האישיות, ללא שמץ של גזענות מכל סוג שהוא. באוגנדה התחיל ללמוד בבית-הספר האמריקני ע"ש לינקולן, שהיה בית-ספר בינלאומי, ובימי ראשון ביקר בבית-ספר ישראלי, שם החל למעשה את לימודיו בעברית.

עם שוב המשפחה ארצה למד תחילה בבית-הספר 'אהוד' ואחר-כך עבר לבית-הספר הפתוח-הנסיוני, שם יכול היה להתפתח בהתאם לאופיו העצמאי ואישיותו המיוחדת. בהגיעו לחטיבת-הביניים עבר לבית-הספר 'חוגים' בחיפה, שם המשיך ולמד גם בתיכון, וסיים את לימודיו בהישגים נאים. בסיום לימודיו הכין עבודה גדולה במסגרת לימודי הסוציולוגיה בנושא 'העתקות בבחינות' והעלה בה ממצאים שהפתיעו רבים בהיקף ובממדים של התופעה. עבור מי שגדל על ערכים של יושר וצדק, היו תוצאות אלה מכאיבות ומדאיגות, ואולי היו אף איתות ראשון לטרגדיה שעתידה היתה להתרחש.

חוש ההומור הנדיר והנפלא שילון ניחן בו היה אחת מתכונותיו המיוחדות. תמיד ניתן היה למצוא אצלו לב חם וכתף רחבה, הנכונה לעזור ולתמוך. בקשת הרחבה של תחביביו ותחומי התעניינותו היו גם הקריאה, שדרכה רכש לו השכלה רחבה, ספורט הקרטה, שבו השיג דרגת חגורה חומה, וקריאת ספרות מקצועית על מכוניות למיניהן. הוא לא ידע שאחת מאלו תקפח באכזריות את חייו. אהב מאוד לטייל ולהכיר מקומות חדשים ויפים. לאחר שביקר בילדותו במרבית שמורות הטבע של מזרח אפריקה יצא לטיולים ברחבי הארץ ומצלמתו מלווה אותו - תחביב שהחל לעסוק בו מגיל שש. הוא אהב לצלם את היופי שבטבע והנציח פריחות רבות עד שנקטף בעודו ניצן רך.

ילון עמד על דעתו שיתגייס אך ורק ליחידה קרבית, והתנדב בספטמבר 1984 לשריון, באומרו לאמו: "את תדברי ציונות ואני אעשה". תקופת שירותו בצבא עברה במסלול רגיל של טירונות, צמ"פ ושירות ביחידה - גדוד רשף בחטיבת ברק - אותה חטיבה שאביו נמנה עם אנשיה בעת מלחמת ששת-הימים. לאחר תקופת הסתגלות לחיי הצבא, למד להעריך את הטנק ואת מערכותיו השונות והמשוכללות שאותן למד להפעיל. שאיפתו לקידום נדחתה ונקטעה עם מותו בתאונה אכזרית ומיותרת.

ביום כ"ח בטבת תשמ"ו (9.1.1986) נשלח צוות חיילים, וילון ביניהם, במשאית צבאית להעביר מטען כבד לבסיס. באין רכב עבורם, ישבו החיילים מאחור על המטען, שלא נקשר ולא חוזק. המשאית התהפכה וילון מת במקום. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות - יונת. לאחר מותו כתב מפקדו למשפחה: "ילון ז"ל היה חייל אשר תמיד ביצע את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר ותמיד התנדב למשימות מעבר לנדרש. תמיד דאג לחיילי הפלוגה. השכלתו הרחבה והיכולת למצוא איתו נושא לשיחה או סתם להתייעץ הפכה אותו לכתובת לחיילים אחרים".