בן חנה ורוברט. נולד ביום ט"ז בטבת תשל"ח (26.12.1977) בקריית מלאכי. אח צעיר לתומר וחיים.

יניב-יצחק גדל והתחנך בקריית מלאכי. כשהיה בן שלוש וחצי נפטרה אימו חנה.

אחרי שאביו נישא בשנית, נולדו אחיו ואחותו – אפרים ולורן-חנה.

יניב למד בבית הספר היסודי "נצח ישראל" בעירו. בילדותו הצטיין במשחקי גולות וסביבונים, ומשבגר תחביביו היו רכיבה על אופניים ומשחקי מחשב.

בחטיבת הביניים למד בפנימיית "ויצו נחלת יהודה" בראשון לציון. בתיכון, עבר לכפר הנוער "כנות נעמ"ת" הסמוך לגדרה, פנימייה חקלאית שבה סיים שתים-עשרה שנות לימוד ורכש מקצוע.

הקשר עם אֶחיו היה טוב. בחופשות מהפנימייה הצטרף למפגשים של אחיו חיים וחבריו, ויחד יצאו לבילויים.

ביום 2.12.1999 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל החימוש (לימים חיל הטכנולוגיה והאחזקה) בתפקיד מכונאי רכב, מקצוע שלמד בפנימייה. בלט כחייל ממושמע שמילא את כל הפקודות, ובזכות אופיו ושאיפתו לשלמות ביצע את תפקידיו בהצטיינות. מפקדיו סיפרו שהיה חייל למופת, אחראי ואהוב על הכול.

בתום השירות הסדיר המשיך לשירות קבע בבסיס בבאר טוביה, לאחר מכן עבר לשרת במחנה "חסה" הסמוך לאשקלון ובהמשך עבר למחנה "נחשונים" הסמוך לראש העין.

בשנת 2001, בתקופת השירות הסדיר, הכיר את מזל. השניים נפגשו עוד בילדותם, ומזל ביקשה מחברה משותפת שתחבר ביניהם שוב. הם היו לזוג ולאחר כשנה עברו לגור יחד בקריית מלאכי. כעבור ארבע שנים נישאו. בתם הבכורה אפרת, שנולדה כפגה בשנת 2007, נפטרה בגיל תשעה חודשים. בעקבות זאת נסעו לארצות הברית לכמה חודשים לאגור כוחות, שם גם ביקרו את האח חיים. לאחר שחזרו נולד בנם איתי, ובשנים הבאות נולדו אלרן, אפק ואדל.

יניב היה אב אוהב, דואג, תומך ועוזר, שותף בכול לרעייתו. אחד מתפקידיו בבית היה במטבח, כדברי רעייתו - הכנת סלט מטבוחה. מאחר שסדר וניקיון היו חשובים לו מאוד, מדי בוקר השכים קום כדי לטאטא את הבית ולסדרו. אחרי שהגיע לעבודה, טלפן לרעייתו כדי לוודא שכל הילדים נמצאים במסגרות החינוך, וגם דאג שיכינו את שיעורי הבית. כמי שנתייתם מאימו וגדל בפנימייה חינוך טוב ומשמעותי לילדים היה חשוב לו מאוד, ותקוותו הייתה שהם יזכו להשכלה נרחבת ככל האפשר.

מדי יום שישי לקח את הילדים לים או למגרש החלקה (סקייט פארק). את הבנים הגדולים לקח לרכיבה על סוסים בחווה. לעיתים השמיע מוזיקה בבית ורקד עם הילדים.

כבן זוג אהב לפנק את רעייתו מזל ווידא שלא יחסר לה דבר. הוא פרגן, תמך בה וסמך עליה בכול.

לאחר מותה של אפרת, הבת הבכורה, החלה המשפחה לשמור את השבת, והיה ליניב חשוב להנחיל את ערכי היהדות לילדים. מדי ערב שבת עשו קידוש וכן הקפידו על כיבוד המסורת וחגי ישראל.

לאביו, שאותו כינה "פאפא", דאג שלא יהיה לבד בשבתות, בחגים וגם ביום-יום. לעיתים תכופות טלפן אליו והזמין אותו למשחקי סנוקר. היה לו קשר טוב גם עם חותנו. כאדם משפחתי הוא היה האח שאיחד את כל האחים, ארגן אירועים משפחתיים. במשפחה כינו אותו "ואן" על שם השחקן ז'אן-קלוד ואן דאם, שכן ניחן במבנה גוף דומה.

יניב היה אדם ביישן וצנוע, לא נהג להיכנס לעימותים ולא דיבר סרה על איש. כאשר פתחו עימו בשיחת רכילות, הקפיד לשנות את נושא השיחה. הוא שמר על הפינה השקטה שלו ועל המשפחתיות ומעולם לא התלונן. היה אהוב על כולם הן בעבודה – בשירות הצבאי – והן בקרב חבריו האחרים. החברים מהצבא כינו אותו "זכי" וכך הוא כינה אותם.

במהלך השירות יניב שאף ללמוד ולהתקדם. בשנת 2007 החל בלימודים אך פרש בעקבות פטירתה של בתו, ובשנת 2012, לאחר שהשלים את תעודת הבגרות, סיים את לימודיו וקיבל תעודת הנדסאי. עם השנים הוא התקדם לתפקיד בוחן רכב ולדרגת רב-סמל מתקדם.

בפברואר 2019 עברה המשפחה להתגורר בדירת גן בקריית גת.

רב-סמל מתקדם יניב-יצחק אזולאי נפל בעת שירותו ביום ט"ז באדר ב' תשע"ט (22.3.2019). בן ארבעים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית מלאכי. הותיר אישה, שלושה בנים ובת, אב, שלושה אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.

יניב מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל החימוש בנתניה ובאנדרטה לזכר בני קריית מלאכי שנפלו במערכות ישראל.