בן סופיה, בת למשפחה ציונית ותיקה בבאזל, וגרשם, נולד ביום כ"ט בכסלו תרפ"ט (12.12.1928) בבאזל, שוויץ, בימי שהות הוריו, מוותיקי היישוב, בחוץ-לארץ. בן שלושה חודשים היה כשהגיע ארצה. סבו היה ממייסדי תל-אביב ואביו שירת בגדודים העבריים במלחמת-העולם הראשונה. יעקב למד תחילה בבית-הספר העממי בגדרה והמשיך אחר-כך בבית-ספר תיכון. היה חבר "המכבי הצעיר" ובמסגרת הגרעין ההתיישבותי הלך עם חבריו להכשרה בשפיים. חיי קיבוץ היו משאת נפשו, אולם עם פרוץ מלחמת- העצמאות הצטרף לפלמ"ח, בו שירת כחובש פלוגתי לאחר שסיים קורס חובשים. למד יומם ולילה כדי להתמחות בהגשת עזרה לחבריו. בתפקיד זה ליוה שיירות לקיבוצים בנגב: נירים, גבר-עם, יד-מרדכי וכו'. משם הועבר בתפקיד מיוחד לחזית ירושלים. הצטיין בכל הפעולות במסירות לכל פצוע ולא ידע לאות עד נשימתו האחרונה. סיסמתו היתה: "המולדת קודמת לכל".

ביום ט"ו בניסן תש"ח (23.4.1948) נפל בקרב ליד נבי-סמואל והובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בקרית ענבים.