בן שרה וישעיהו, נולד ביום כ' בטבת תרפ"ז (25.1.1927) בירושלים ולמד בישיבה ובתלמוד-תורה לבנים בירושלים. בהגיעו לכיתה ז' הפסיק את לימודיו ויצא לעבודה כדי לעזור להוריו. ביום היה עובד בבית-חרושת לגרביים ובערבים למד בשיעורי ערב והשתלם בספרות ובמכניקה. משנתבגר הצטרף לאצ"ל ומילא בו תפקיד מפקד כיתה. כינויו במחתרת - "מפקד אשכול". באחד מימי העוצר בירושלים נעצר על-ידי הבריטים ונכלא לשמונה ימים כחשוד בחברות במחתרת.

עם הקמת המדינה ופירוק האצ"ל הצטרף לצה"ל ולחם בלוד, רמלה, יפו, אשדוד, יבנה ולטרון. באחד הקרבות בנגב אף נפצע קל.

לאחר לחימה בלתי פוסקת מקרב אל קרב בא לביתו לחופשה קצרה וכאן השיגו המוות: בהפצצה המצרית על תל-אביב, ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948), נפגעה דירתו ויעקב ואמו נפצעו. בדרך לבית-החולים איבד דם רב ומת. יעקב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.