בנם של גיזלה ואיסר. נולד ביום י' באייר תש"ו (11.5.1946) ברומניה. בן יחיד להוריו.

בהיותו בן שנתיים, עלתה המשפחה לישראל, לתל אביב. הוא התחנך בעיר בבית ספר יסודי, ובתיכון "אורט טכניקום" בגבעתיים, אחרי י"ב כיתות המשיך ללימודי הנדסאי מכונות.

אחרי לימודיו התגייס לצה"ל, שירת כאיש חינוך בחיל האוויר.

במהלך שירותו נפצע יעקב במלחמת ההתשה שהתנהלה בדרום מול מצרים משנת 1968. הוא הוכר כנכה צה"ל.

אחרי שחרורו מהצבא למד לימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. סיים לימודי תואר שני והיה למרצה מן המניין באוניברסיטה. כן עבד כאיש התנועה בתיאטרון בבאר שבע, ב"הבימה" וב"קאמרי". חבריו ותלמידיו סיפרו על אדם עם נפש רגישה, נעים הליכות ונדיב, חבר אמיתי.

הוא עבד גם עם בני נוער ב"ניידת האמנויות" של עליית הנוער, והצליח לרתק אותם אל עולם התיאטרון. "זהו יענקל'ה", סיפרו חבריו, "עם יכולת מופלאה כפנטומימאי סוחף, מרגש, נוגע בכל מי שמולו. בג'סטה אחת או בסדרת תנועות יוצר עולם שלם על הבמה ומרתק את אחרון הצופים בקהל. הוא ממגנט אותם בעיניו הבוהקות, יוצר שגם השמיים הם לא הגבול שלו".

יעקב זומר נפטר בט"ז בתשרי תשל"ט (17.10.1978). כתוצאה מנכותו. בן שלושים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אישה, בן ואב.

יעקב מונצח בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. בארון ההנצחה שהוצב שם נכתב ציטוט מ"אחרי מותי", שירו של ביאליק: "היה איש – וראו, איננו עוד. קודם זמנו מת האיש הזה, ושירת חייו באמצע נפסקה..."

במהלך השנים נולדו לו שלושה נכדים ונכדה, שמכירים את סבם רק באמצעות תמונות, סרטונים וסיפורים על חייו. יהי זכרו ברוך.