בנם של רחל ושמואל יולזרי. נולד ביום ו' בשבט ת"ש (16.1.1940) בסופיה, בירת בולגריה. ילד שני להוריו, אח של שלמה וזיוה.

הוריו, פליטי מלחמת העולם השנייה, החליטו לעלות ארצה על רקע רדיפת היהודים בבולגריה. בדצמבר 1947 הגיעו בני המשפחה לנמל טריאסטה שבצפון-מזרח איטליה והצטרפו לאלפי יהודי קהילות רומניה ובולגריה אשר פקדו את אוניית המעפילים פאן-יורק (קיבוץ גלויות) בדרכם לנמל חיפה. לאחר מסע ממושך ורווי בתלאות, הגיעו במאי 1948 לישראל. תחילה התגוררו במעברה ובהמשך עברו לבית באחת משכונות העיר יפו. על המסע שעברו סיפר יעקב: "אני זוכר שבזמן השהייה באונייה הייתה צפיפות רבה והרגשתי כמו בקופסת סרדינים. לפני שעלינו לארץ לא היו לי חברים בגלל המלחמה. לאחר שעלינו ארצה משפחתנו התגוררה במחנה אוהלים במעברה ובחלוף שלושה חודשים נכנסנו לבית ערבי נטוש. הבית היה מתחת לאדמה, היו בו שני חדרים. חלקתי את החדר עם אחי שלמה. ישנו על מזרונים שעשויים מקש שניתנו לנו על ידי הסוכנות היהודית".

יעקב השתלב בלימודי יסודי בבית הספר "עלייה א'" ובהמשך עבר ללמוד בבית הספר העממי "הנשיא ויצמן" בעיר עד כיתה ח'. את לימודי התיכון למד בתיכון "אורט יפו" ובגיל שש עשרה וחצי החל ללמוד ב"מכללה הטכנולוגית של חיל האוויר" (טכני) בחיפה.

ילד פיקח ומלא תושייה, מוכשר לשפות, דיבר עברית, ספרדית ובולגרית ובהמשך למד גם יידיש. היה חניך בתנועת הנוער "מכבי הצעיר" באזור מגוריו ובשעות הפנאי נהנה לשחק עם חבריו כדורסל.

בשנת 1958 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל האוויר. מלא מוטיבציה ונחוש, ביצע משימותיו בהצלחה מרובה. בהמשך יצא לקורס קצינים ולאחריו מילא שורת תפקידים לשביעות רצון מפקדיו. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע.

בשנת 1960 הכיר את דליה במגרש כדורסל אליו הגיעו כמה חברים לאחר שבילו במסיבה. האהבה בין השניים פרחה והם נישאו ביום 11.6.1962 בחלוף שנתיים וחצי של חברות. תחילה התגוררו בבת ים. ב-1973 עברו לאילת שכן יעקב שירת באזור, כעבור ארבע שנים הקימו ביתם בראשון לציון.

במרוצת השנים נולדו לו ולדליה שלוש בנות: חלי, אורנה וסיסי. יעקב היה איש משפחה מסור ואוהב, שם את רווחת בנותיו בראש מעייניו. נהנה במיוחד מכינוסים משפחתיים ומאירוח בחגי ישראל, רואה בכך תיקון לחוסר האפשרות של משפחתו לחגוג את החגים כהלכתם בגולה. חלק קשר קרוב עם אחיו והוריו ותמך בהם ככל יכולתו.

במסגרת שירותו הצבאי, השתתף במלחמת ששת הימים ביוני 1967 ובימי מלחמת ההתשה שאחריה פיקד על היחידה לאחזקה אווירית בבסיס רפידים (בח"א 3) בצפון חצי האי סיני. היה מפקד נערץ ומסור לחייליו, "כשהחיילים שלו עבדו דאג להם, הכין להם קפה. בכל מקום אליו הגיע היווה סוג של אבא עבור פקודיו" סיפרו אוהביו. אחד מחייליו עמד על אישיותו המיוחדת באומרו – "אם היה שולח אותי לירח להביא משהו שחסר לו, הייתי עושה זאת".

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 פעל עם היחידה עליה פיקד בלחימה כנגד החזית המצרית.

מסוף שנת 1976 עד אוגוסט 1977 שירת כמפקד טייסת תחזוקה בשארם א-שייח. בשנים 1977 ועד 1983 שימש כמפקד יקת"א (יחידת קישור תעשיות אזרחיות) ופיקד על בסיסי צה"ל בשארם א-שייח (עד שהשטח הוחזר למצרים) ובאילת, לרבות בתקופת מלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל) ביוני 1982.

בשנת 1983 פרש לגמלאות בדרגת סגן-אלוף.

איש אשכולות ושיח, ליבו רחב. גם לאחר פרישתו, חשוב היה לו לתרום מעצמו ולסייע לזולת ועל כן הקפיד להתנדב באגף השיקום של משרד הביטחון למען פצועים והלומי קרב. הוא היווה עבורם דוגמה ברמה האישית, האנושית והמקצועית, ונסך בהם תקווה ורוח חיובית במסעם הארוך לשיקום ולבניית שגרה חדשה. כונה על ידי הלומי הקרב שליווה "פאפא גולן" – כינוי אשר מעיד על מידת הקרבה והאהדה שחלקו לו.

ברבות השנים הפך לסב גאה לתשעה נכדים ונהנה עד מאוד מבילוי משותף עימם. בשעות הפנאי נהנה לשחק שש-בש ולעסוק בעבודות שיפוץ ובנייה. "יעקב ידע לעשות הכול בבית וטיפל בכל התקלות" סיפרה דליה, "ידע לתקן הכול בכל תחום – מחשמל ועד אינסטלציה. אהב לעסוק בנגרות ובכל מה שקשור בעיסוק בידיים. גידל פירות במרפסת הבית".

בשנותיו האחרונות התדרדרה בריאותו, אך הוא לא נתן לכך לרפות את ידיו והקפיד לשמור ככל יכולתו על שגרת חייו, להתנדב וליהנות מזמן משפחתי יחד.

יעקב גולן (יולזרי) נפטר ביום י"ב בטבת תשס"ו (12.1.2006), כמה ימים לפני מועד יום הולדת שישים ושש שלו. הובא למנוחות בבית העלמין בראשון לציון. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, נכדים ואחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" (מתוך "האיש ההוא", נתן יונתן).

אחד מנכדיו בחר להקדיש את עבודת השורשים שעשה לסבו ובמסגרתה סיפר את סיפור חייו בשילוב תמונות. בהקדשה כתב: "סבא היה אדם נפלא ונתגעגע אליו מאוד... למרות מצבו הבריאותי הרעוע בשנים האחרונות לא ויתר על התנדבות בצבא, במשטרה ובאגף השיקום של צה"ל. טיפל בהלומי קרב וכולם ראו לו 'פאפא גולן'. מאוד אהב לארח את כל המשפחה ולעשות על האש. יהי זכרו ברוך".