בנם של מרים ואליהו. נולד ביום ט' בחשוון תרצ"א (31.10.1930) בירושלים.

יעקב נולד בעיר העתיקה בירושלים למשפחה דתית-ציונית. הוא גדל והתחנך על ברכי הציונות, וכבר מגיל צעיר אהב את ארץ ישראל והיה מוכן לפעול למענה בכל דרך.

בנעוריו השתייך למחתרת האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) ונשלח כשהוא חדור מוטיבציה, לבצע מגוון משימות נגד שלטון המנדט הבריטי.

כשמלאו לו שבע-עשרה, החלה מלחמת העצמאות, ויעקב יצא לפעולה מטעם האצ"ל. הפלוגה שלו נשלחה לעלות להר ציון – נקודת תצפית ביטחונית חשובה בדרום-מערב העיר העתיקה, כדי להעביר אספקה. באותה פעולה חוליה ובה יעקב עלתה על מטען חבלה, מהפיצוץ הוא נפצע בעיניו ונותר עיוור.

בשל הפציעה, הוא שוחרר מהשירות והוכר כנכה צה"ל.

יעקב נאלץ לעזוב את ירושלים ועבר לחיפה לצורך שיקום, אך ירושלים תמיד נשארה אהבתו הגדולה. כבר במהלך השיקום ביקש להוריש לאחר מותו את כל כספו לצורך בניית בית כנסת מפואר, שיסמל את הגאווה הלאומית לאחר מלחמת העצמאות ואת תקומת עם ישראל.

אהבתו העצומה למדינה הייתה נוכחת במשך כל הזמן. לאחר השיקום הקדיש את זמנו ללימודי היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל. ובנוסף, נהנה לקרוא, ללמוד ולהעמיק בלימודי יהדות. זה היה בדמו ובנפשו.

לעיתים קרובות נפגש עם בני משפחתו, ושימש דוד אוהב לאחייניו. כשבאו לבקר, הוא נהג לספר להם סיפורים ולהעניק להם מהידע הרב שרכש. כמו כן כתב שירה ואהב להאזין למוזיקה קלאסית.

לאחר שנים של התמודדות עם השלכות הפציעה ב-2004 הלך לעולמו.

יעקב ירון ברהום נפטר ביום ו' בכסלו תשס"ה (19.11.2004). בן שבעים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין גבעת שאול בירושלים. הותיר אחריו אחים ואחיות.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "לוחם קרבות ואין יותר מן השלום"; "שמרו על חברה דמוקרטית וה' ישמרכם לעד".