בן רבקה ואברהם, נולד ביום כ"ד בחשוון תרפ"ב (25.11.1921) בעיר גרחובו, רוסיה הקרפטית (צ'כוסלובקיה), למשפחה אמידה. מילדותו חונך על עבודת כרם ויקב. עם עלותו ארצה ב-8.1.1940, שלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה, הלך ללמוד ב"ישיבה". אחר-כך הצטרף ל"השומר הצעיר", הגיע לקיבוץ להבות הבשן, ששהה אז בכרכור, והיה בין הראשונים שעלו לנקודת התיישבות הקבע של הקיבוץ הזה בגליל העליון. שם עבד בכל העבודות, בסיקול הקרקע, הכשרתה, בבניין, בטרקטור ובשמירה. בשנת 1941 הצטרף ל"הגנה". היה איש שדה ותלמיד- חכם, ישר-דרך ולבבו תמים, מבוגר ברצינותו וצעיר בהתלהבותו. הוא התעניין בתרבות-הגוף, בטכניקה ובמוסיקה והיה מסור לעבודה ולכל ענייני המשק והחברה. בשל מחלה קשה נאלץ לעזוב את המשק לתקופת-מה וחזר למשק לאחר שהחלים. במכתבו האחרון כתב: "נבנה משק - בסבלנות, וברצון טוב - נוכל לכל". בשעת התקפה של כוחות ערביים על להבות הבשן, עבר על-פני העמדות כדי לתקן את הקשר הטלפוני, אך נאלץ לצאת לשטח גלוי וכדור אויב פגע בו וקריאתו לתוך הטלפון נפסקה באמצע. יעקב נפל ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ. הניח אישה בהריון, בתו נולדה לאחר מותו.

היה אחד מהארבעה שלהנצחת זכרם הוציא קיבוץ להבות הבשן את החוברת "ארבעה שנפלו".