בן צפורה ונחמן-יהודה, נולד בחודש פברואר 1928 בעיר איזה שבקרפטורוס, צ'כוסלובקיה. בהיותו בן שלוש נתייתם מאמו. התחנך ברוח המסורת. בזמן הכיבוש הנאצי שהה במחנות-עבודה בשנים 1944-1945, תחילה בגרמניה ואחר-כך שוב בצ'כוסלובקיה. לאחר שעזב את המחנה מת עליו אביו, שהיה איתו במחנה בטרזיאנשטט. מששוחרר, עבר הכשרה בהונגריה ובאוסטריה ועלה ארצה בשנת 1946 באונייה "אנצו סירני". הוא צורף לחברת-נוער בנווה איתן ושם למד מסגרות. יעקב התערה בחברה ללא חבלי קליטה, אולם בשל בריאותו הרופפת (נתגלו בו סימני מחלת- ריאות) נאלצו, לפי דרישת הרופא, להוציאו מעמק בית שאן ולהעבירו למוסד בבני ברק, שם המשיך בעבודה במסגרות עד גיוסו. היה צנוע, חרוץ בלימודים ובעבודה ונעים בהליכותיו. את הכל עשה בלי רעש והתפארות. חן של "אברך משי" היה נסוך על פניו.

את הכשרתו הצבאית קיבל בטרם פרוץ מלחמת-העצמאות בפלוגת "הגנה" בבני ברק. יעקב שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ונפל בהתקפה על כפר סבא הערבית ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.