בנם של ליליאן וישראל. נולד ביום כ"א באדר א' תשנ"ה (21.2.1995) בצפת. אח לשישה – תהילה, נופר, צליל, ליאור, יחיאל ואביב.
בן זוגה של הגר ואב לאלה.
יעקב גדל והתחנך במושב כפר שמאי שבגליל, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון האזורי.
ילד סקרן, יצירתי, מוכשר וצנוע, שישי מבין שבעה אחים ואחיות, שהעניקו לו את הכינוי "הנסיך של הבית".
כשהיה בן שבע-עשרה, הכיר את הגר. השניים התאהבו והפכו לזוג.
ב-2013 יעקב התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. בתפקידו היה טען בטנק ואמל"חיסט – אחראי אמצעי לחימה.
אחרי השחרור, ולאחר כחמש שנות זוגיות עם הגר, השניים נפרדו. יעקב טס לחו"ל וטייל בעולם במשך כשנתיים. בשובו לארץ למד לקעקע והחל לעסוק בתחום. בשלב מסוים הרגיש שהוא צריך לשפר את יכולות הציור והרישום שלו, לקח הפסקה ממלאכת הקעקוע ולמד רישום מהבסיס. רק לאחר שהרגיש שהוא מספיק טוב ויכול להציע לכל לקוח את העבודה הטובה ביותר, חזר לקעקע.
ב-2022, אחרי פרידה של קרוב לחמש שנים, פגש שוב את הגר והאהבה ניצתה מחדש. מרגע שחזרו זה לזו, סיפרה הגר, הכול הרגיש שלם ונכון. תוך חודשים ספורים הם עברו להתגורר יחד בבנימינה, וגידלו שני כלבים וחתולה.
יעקב היה אומן אמיתי, יצירתי, מוכשר ובעל ידי זהב, שהפליא בציור, ברישום ובפיסול, כמו גם בתיקון תקלות בבית.
באוקטובר 2022 התחיל ללמוד לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי במכללת "שנקר" ברמת גן. הוא אהב את הלימודים, נהנה מכל רגע וזכה להערכה רבה ממרציו.
אחד המרצים, אלכס פדואה, סיפר שהייתה ליעקב נוכחות עוצמתית שעברה גם דרך עבודותיו. "היה בבחור הזה משהו יוצא דופן", סיפר. "היה ברור שנולד מעצב, עם כישרון גדול... הייתה בו רגישות אסתטית גבוהה, יצירתיות וחשיבה אחרת, ואומץ. זה בלט שאין בו פחד לקרוא תיגר על שפה שרק התחיל ללמוד ולשחק איתה. הוא עשה את זה בטוטאליות ובהקשבה".
יעקב השקיע שעות בעבודותיו, שפע רעיונות יצירתיים ואף התחיל בתהליך רישום פטנטים על כמה מהם. הכול עניין, סיקרן וריגש אותו, והוא שאף לחקור, להבין ולדעת כמה שיותר.
בכל אשר עשה, נתן את כל כולו ותמיד שאף להשתפר, הן כאומן והן כאדם. עם זאת, העריך את מה שכבר קיים וידע שלמרות שיש לו עוד דרך לעשות, מה שיש כרגע הוא מספיק טוב.
חבריו מספרים שמעולם לא היה תחרותי ותמיד עזר לכולם בהגשות ללימודים. הוא היה חבר אמת, מכיל, סבלני ולא שיפוטי, וראה את הטוב בכל דבר ובכל אדם. על כל מי שהיה לידו, השרה תחושת ביטחון ורוגע, תמך בסובביו, נתן לכל אדם מקום ושאף תמיד להיטיב עם סביבתו.
באמצע שנת 2023, כשיעקב היה בעיצומה של שנת הלימודים הראשונה שלו, הגר נכנסה להריון. הוא היה מאושר ונרגש, ציפה בקוצר רוח ללידה ותכנן להינשא להגר. כשגילו כי יש להם בת, החליטו כי כשתיוולד, יקראו לה אלה.
את שנת הלימודים השנייה שלו, שהייתה אמורה להיפתח באוקטובר 2023, יעקב תכנן לפרוס על פני שנתיים, כדי שיוכל להשקיע כמו שצריך בקורסים, אך גם להיות נוכח בגידול בתו. "אני רוצה להיות שם בכל רגע", אמר.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם פרוץ המתקפה, יעקב דרש להתגייס למילואים, על אף שלא קיבל צו גיוס. עד שקיבל את מבוקשו, התנדב במסגרות שונות למען לוחמים ואף הצטרף לכיתת הכוננות של מושב כפר שמאי, שבו גדל.
ב-21.10.2023 גויס למילואים. תחילה שירת בפלחי"ק בגבול הצפון, שאליו התפשטה המלחמה מיומה הראשון. הוא התעקש לעבור ליחידה שלו בדרום, ואחרי זמן מה עבר לשרת כלוחם שריון בגדוד 52 של חטיבה 401 (עוצבת "עקבות הברזל"), ועם יחידתו לקח חלק בתמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה.
יעקב לחם בגבורה והיה מסור לחלוטין למשימה ולחבריו לצוות. כשיצא למילואים, לקח איתו שמונה ארגזים מלאים בציוד, שכללו בין היתר ארגז כלים, פק"ל קפה וקופסאות תבלינים. הוא חשב על כל תרחיש ושאף לתת מענה לכל צורך של החיילים בשטח. חבריו סיפרו איך התפלאו כששלף פתאום פחיות קולה קרות וחטיפי אנרגיה וחילק להם, והמפקד שלו העיד שמעולם לא ראה טען טנק כל כך מאורגן.
עוד לקח למילואים את מכונת התפירה שלו, ובהפוגות מהלחימה תפר ותיקן ווסטים ושכפ"צים, תפר כיסים למחסניות, רצועות ועוד – כל מה שצריך כדי שיהיה ללוחמים ציוד תקין ונוח לתפעול.
ביום שלישי, 7.11.2023, יעקב לחם עם הגדוד בשכונת שאטי שבצפון עזה. במהלך הפעילות הוא נהרג.
רב-סמל יעקב עוזרי נפל בקרב ביום כ"ג בחשוון תשפ"ד (7.11.2023). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במירון. הותיר אחריו בת זוג, הורים ושישה אחים ואחיות.
במרץ 2024, ארבעה חודשים לאחר נפילתו, ילדה הגר את בתם אלה.
"לא הספקנו כלום - לא הספקנו לטייל בניו זילנד, לא הספקנו להתחתן", ספדה לו הגר. "שאלת אותי אם אני רוצה לפני הלידה או אחרי, צחקתי כי רציתי כמה שיותר מהר – מבחינתי חתונת שטח על הטנק – רק שתהיה שלי ואני שלך... תכננו כל כך הרבה דברים, בעיקר אתה ואני הייתי משתגעת, כי אם אתה מחליט משהו, תוך חצי שעה יש לך תוכנית עשרה שלבים עם לו"ז מתוכנן מתי זה קורה.
"אהוב שלי, זה היה קצר מדי. עד שמצאנו את הדרך אחד לשנייה, היינו אמורים להיות סיפור מהאגדות. תודה שהשארת לי מתנה לפני שהלכת, הבת שלך תהיה הילדה הכי מוקפת ואהובה, גם פה למטה וגם מלמעלה".
אחותו הגדולה, תהילה, כתבה: "אחי הקטן והמושלם, הערצתי אותך... היית התינוק הכי מתוק, גדלת להיות הילד הכי נסיך, הנער הכי מקסים והגבר הכי מושלם. כל השנים כל כך התגאיתי בך אחי הקטן, היפה , המוכשר ובעל המידות הכי טובות, לא סתם בחרתי אותך להיות סנדק לבני. כל כך רציתי אותך דמות משמעותית בחייו, ואתה תהיה, תמיד, לנצח".
יעקב מונצח במיזם ההנצחה "קווים לדמותם" וכן במיזם "אות חיים", במסגרתו עוצב גופן מיוחד לזכרו, על פי כתב ידו הייחודי.
במכללת "שנקר" נפתחה תערוכה לזכר יעקב, ובה הוצגו ציוריו, עבודותיו מהלימודים ופריטי הציוד הצבאי שתפר. בתערוכה הוצבה עמדה עם פיתות וממרח נוטלה, בהתאם למנהגו להביא עמו פיתות ללימודים ולחלק לחבריו.
מכללת "שנקר" אף השיקה על שמו מלגת לימודים לסטודנטים במחלקה לעיצוב תעשייתי.
משפחתו של יעקב יזמה הקמת מרכז לאומנות, יצירה ותרפיה לזכרו בכפר שמאי, היישוב שבו גדל. המרכז, העונה לשם "לחלום כמו יעקב", עוצב בהשראת יצירותיו.
בתל אביב נערך ערב אומנות לזכר יעקב. במסגרתו, הועברה סדנת רישום על ידי אחד המרצים שלו מ"שנקר", ואומן גרפיטי צייר את דמותו.
עמוד הנצחה ליעקב נפתח באינסטגרם תחת השם remember_yaakovozeri.
עמוד הנצחה נוסף נפתח באתר remember.bio.