בנם של רבקה ויצחק. נולד בשנת תש"ג (1943) בתורכיה. בן למשפחה בת ארבעה ילדים ולו אחות ושני אחים.

כשהיה בן חמש עלה ארצה עם משפחתו, ששוכנה במחנה העולים בבית ליד.

כשנה לאחר מכן, בשנת 1949, עברו בני המשפחה למושב בורגתה והיו מראשוני מקימיו, שם התגוררו בבית קטן שקיבלו מהסוכנות היהודית והקימו משק חקלאי.

יעקב גדל והתחנך במושב, מגן הילדים ועד לסיום לימודיו בבית הספר. במקביל, נרתם לפרנסת המשפחה ועבד במשק לאחר שעות הלימודים, עד לגיוסו לצה"ל.

בצבא שירת בחיל שריון ושימש כנהג נגמ"ש (נושא גייסות משוריין). סיים את שירותו בדרגת סמל ראשון.

עם סיום השירות הצבאי חזר למושב לעבודתו במשק, שם הכיר את יעל חולו, ילידת המקום. ב-9.11.1970, בגיל עשרים ושבע, נישא לה לאחר שלוש שנות חברות. במהלך השנים נולדו לזוג שלושה ילדים: איציק, יוסי ורוית.

בשנת 1975 חזר יעקב לשורות הצבא כמפעיל טרקטור וציוד מכני הנדסי באגף הבינוי בבית ליד, הפעם כאזרח עובד צה"ל.

יעקב היה איש מקצוע בכל רמ"ח אבריו. עובד חרוץ, נחוש וממושמע שזכה להצטיינות בעבודתו לא פעם. הוא סייע לחבריו בכל בקשה ועניין והיה אדם חייכן, צנוע ונעים הליכות. במשך שנים רבות פעל בשירות המדינה והעניק שירות לדרג הלוחם בתקופות של מבצעים ולחימה, עשה לילות כימים ביהודה ושומרון למען ביטחון ישראל.

במקביל לעבודתו בצבא היה לעזר לאשתו יעל, שניהלה את המשק החקלאי של משפחתם במושב.

ב-27.11.1998 חוותה המשפחה טרגדיה כשבנם האמצעי יוסי נהרג בתאונת אופנוע בגיל עשרים וארבע. בעקבות האסון החליטו בני הזוג להפסיק לנהל את המשק.

ביום רביעי 27.12.2000, חודשים אחדים אחרי תחילת האינתיפאדה השנייה, נהרג יעקב בתאונת דרכים בצפון בקעת הירדן במהלך עבודתו, כאשר רכב נהוג בידי פלסטיני פגע בו.

יעקב קמחי, אזרח עובד צה"ל, נפל ביום א' בטבת תשס"א (27.12.2000). בן חמישים ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבורגתה. הותיר אחריו אישה, בן, בת ואחים.

יעקב נהרג אחרי כעשרים וחמש שנים שבהן שירת את מדינתו במסירות. על מצבתו כתבו אוהביו: "זכרך בלבנו לעד".

יעקב מונצח באנדרטה לנופלים בני מושב בורגתה.