בנם של מינה ויוסף. נולד בשנת תש"ו (1946) בנתניה ולו אחות, עפרה. כן היו לו אח ואחות למחצה בוגרים ממנו, מצד אביו - הדסה ומשה.
יעקב (קובי) גדל והתחנך בילדותו בנתניה. לאחר שהוריו התגרשו ובניסיון למצוא לו מסגרת מתאימה מבחינה לימודית וחברתית נדד בין מספר קיבוצים – עין חרוד, עין צורים ונווה ים בתקווה כי ישתלב בחיי הקהילה הקיבוצית ויחבור לבני המשק בני גילו. תקופה זו לא הייתה פשוטה עבורו, הוא התקשה להסתגל לחיי הקיבוץ ובגיל ארבע-עשרה שב להתגורר עם אביו ואשתו השלישית בנתניה. הוא עבר ללמוד בבית ספר באזור מגוריו ומשסיים כיתה ח' החל לעבוד בתחום היהלומים.
בהגיעו לגיל גיוס התגייס לצה"ל ושובץ לחיל שריון. עבר הכשרה מתאימה ונהנה מההווי החברתי ביחידה. ביוני 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, השתתף בלחימה לצד חבריו כנגד האויב המצרי.
במהלך הלחימה נפצע באורח קשה כתוצאה מירי מרגמה בנגמ"ש (נושא גייסות משוריין) בו שהה עם חבריו, והיה היחיד ששרד את הפגיעה הקטלנית. הוא הובהל לקבלת טיפול בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע סובל מפגיעה באיבריו הפנימיים, וכשרגלו הימנית משותקת וידו הימנית קטועה. לאחר שעבר סדרת ניתוחים מצילי חיים, ושהה תקופת אשפוז ממושכת של כחצי שנה בבית החולים עבר לשיקום בתל השומר.
לאורך תקופת האשפוז והשיקום לווה בידי חברתו רחל, אותה הכיר בנעוריו. השניים נישאו ביום 28 באפריל 1968 לאחר שש שנות זוגיות. הם הקימו את ביתם בנתניה. במרוצת השנים נולד בנם יובל. רחל סיפרה כי קובי היה אהבת חייה וכי הם חלקו זוגיות טובה ומיוחדת. קובי היה אב מסור ומעורב, שם את אשתו ובנו בראש מעייניו ופעל כל העת לרווחתם. "אב מדהים, את כל מה שלא קיבל רצה להעניק ליובל" תיארה אותו רחל.
במטרה לבנות לעצמו קריירה, השלים את לימודיו התיכוניים והתחיל ללמוד ב"אוניברסיטת תל אביב" ראיית חשבון וכלכלה. תחילה עבד ב"בנק הבינלאומי" ובהמשך השתלב במשרד רואי החשבון "ברייטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון". עם פתיחתה של חנות השק"ם (שירות קנטינה ומזנונים) בנתניה, עבר לשמש כרכז הכספים של הסניף ומילא תפקיד זה במשך עשרים שנה.
בזמנו הפנוי נהג לתקן את כל הדרוש תיקון בביתו, "קובי היה הנדימן וידע לתקן הכול בבית, הפרוטזה לא הפריעה לו לעשות דברים" סיפרה רחל.
לימים הפך לסב לשלוש נכדות, נהנה לבלות עמן. "קובי אהב את נכדותיו מאוד והן אותו" תיארה רחל, "הוא היה מוכן להוריד את הכוכבים עבורן. פעמיים בשבוע היינו נוסעים לחולון להוציא את הנכדות מהמסגרות ולבלות איתן".
בשנת 2000 יצא לגמלאות. בשנים הבאות הגשים עם רחל את חלומותיהם לטייל בארץ ובעולם. השניים נהנו ממנעמי החיים, מבלים ונופשים יחד.
בחודשיו האחרונים התדרדר מצבו הבריאותי והוא אושפז לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. ימים בודדים לאחר שעבר ניתוח מורכב נפטר בזרועות בנו.
יעקב (קובי) רייז נפטר ביום ז' בכסלו תש"פ (5.12.2019). בן שבעים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה. הותיר אחריו אישה ובן, נכדות ואחים.
ספדה לו רחל: "אישי, אהובי ואבי בני. יחד חיינו חיים מאושרים חמישים ואחת שנים ועוד שש שנות חברות והגעגועים לא עוזבים".
כתב חבר המשפחה איציק: "לקובי היקר, הכרנו לפני ארבעים ותשע שנה כשנרשמנו ללימודים באוניברסיטה. שותפות הגורל של הפציעה קירבה בינינו. ציפי ורחל גם כן הפכו לחברות בנפש. הבנים שלנו נולדו יחד וגדלו עד שפרשו כנפיים. עברנו מאורעות משמחים, חתונות, הולדת נכדים אך גם מכאובים. בכל התקופה הזאת יצאנו יחד לחמי מרפא, למלונות בטבריה וים המלח ולטיולי ג'יפים שכל כך אהבת. טילנו פעמיים באוסטריה ובספרד. חלקנו האחד על השני וניהלנו ויכוחים ערים ממש כמו הזקנים של החבובות או לונדון וקירשנבוים. יהיה לנו קשה מאד בלעדיך.
הרגלת אותנו כי מכל בעיית בריאות אתה נחלצת לכן השארת אותנו המומים שהפעם זה לא קרה אבל בעצם לא הלכת, נשארת בליבנו תמיד."
כתבה יסכה, נכדתו: "היי סבא, מה קורה שם למעלה או בגלגול הבא? כבר שלוש שנים שאתה לא פה ואני מתפוצצת מגעגועים. המון קרה ועבר מאז שהלכת, ואני השתניתי מקצה לקצה. ביום שהודיעו לי שנפטרת הלב שלי נשבר וכבר שלוש וחצי שנים שלמרות מה ש'טונה' אומר הזמן ממש לא מרפא את הכול ואפילו לא את הרוב. אני אוהבת אותך עד אינסוף ובחזרה ועדיין מקווה שנלך אפילו רק לעוד סרט אחד. שלך ורק בשבילך נכדת הזקונים שלך".