בנם של פני ומרקו. נולד ביום י״ח באייר תרצ״ה (21.5.1935) בעיר בוטושאן שברומניה. בן יחיד להוריו.

יעקב גדל והתחנך בעיר הולדתו. אחרי לימודי תיכון המשיך ללימודי כלכלה באוניברסיטה בבירה בוקרשט, אך לאחר שנתיים קטעו את לימודיו בשל היותו יהודי.

בשנת 1964 כשהיה בן עשרים ותשע עלה לבדו לקיבוץ אפק שבצפון, חי ועבד במקום וכן למד עברית. כשנה לאחר מכן, עלו לארץ הוריו והוא עבר לגור איתם בסמוך לקיבוץ, בשכונת צור שלום בקרית ביאליק, שם התלכדה קהילה גדולה של עולים מרומניה.

כשהיה בן שלושים ואחת, ביצע הכשרה צבאית מקוצרת בחטיבת גולני שארכה כשלושה חודשים.

את ההכשרה סיים בסוף חורף שנת 1966, ובחודש יוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. עם תחילתה יעקב נקרא לשירות מילואים, תחילה הוצב עם יחידתו בירושלים ולאחר מכן הועברו לרמת הגולן.

הוא נפצע כשדרך על מוקש באזור תל פארס, רגלו השמאלית נקטעה ורסיס חדר לעמוד השדרה שלו. לאחר עשרים וארבע שעות, התעורר יעקב בבית החולים רמב״ם. הוא המשיך את תהליך השיקום בבית החולים תל השומר. בתקופה זו התאימו לו פרוטזה, הוציא רישיון נהיגה וקנה רכב מותאם למוגבלותו.

בקיץ 1968 סיים את השיקום בבית החולים, חזר להתגורר עם הוריו בצור שלום, ובאותה שנה החל לעבוד בבנק הפועלים בחיפה.

יעקב התחיל לצאת עם אליזבטה, עולה חדשה מרומניה שהתגוררה עם הוריה בצור שלום. בחודש ינואר 1970 השניים נישאו והקימו את ביתם בקרית מוצקין. הם אהבו לטייל יחד בארץ ובחו״ל, לבלות עם חברים והשתדלו להנות מהחיים, תוך כדי שיעקב התמודד עם טיפולים רפואיים רבים ומורכבים.

לאורך השנים יעקב לא נהג לדבר על הנכות שלו והשקיע את כל כולו בלחזור לתפקוד ולחיות חיים מלאים וטובים למרות מצבו הרפואי. הוא מעולם לא התלונן, ניחן בחוזק מנטלי ורגשי, היה אדם ישר והגון.

בשנת 1986 התקבל לחברות בארגון ״הבונים החופשיים״.

בשנת 1992 בגיל חמישים ושמונה יצא לפנסיה מוקדמת מבנק הפועלים, בו עבד במשך עשרים וארבע שנים.

בשנת 1996 עברו בני הזוג להתגורר ברמת ישי.

יעקב שוורץ נפטר ביום כ״ט בתשרי תשע״ג (15.10.2012). בן שבעים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ברמת ישי. הותיר אחריו אישה.

על מצבתו חקקה אהובתו: ״אדם אהוב, ישר, רודף צדק, לעולם תישאר בלבי״.