בן חנה וישראל. נולד בי"ח בסיוון תשכ"ג (10.6.1963) בגאורגיה (אז – חלק מברית המועצות). ילד שני במשפחה, אח לראובן, אברהם, שחר ומלי. אחות נוספת במשפחה נפטרה כשהייתה פעוטה.

יעקב, שנקרא קובי בפי קרוביו, גדל בכפר הקטן קולאשי שבגאורגיה, בבית יפה עם חצר שבמרכזה באר ממנה שאבו מים. ילד ג'ינג'י חולמני, וילדותו הייתה מלאה בחוויות טובות.

אהב מאוד את הטבע, טיפס על עצים, שיחק עם בעלי חיים ובילה בחוץ עם חבריו במשך שעות. לעיתים יצא עם אחיו ברכבת לנסיעות ארוכות, כאשר התלוו לאביהם הכרטיסן.

בגיל שבע עלה לארץ עם בני משפחתו, והם השתקעו בבאר שבע. יעקב למד בבית הספר היסודי "נחל הכובשים" בשכונה ד' בעיר. בתנאי חיים לא פשוטים השקיעו הוריו מאמצים לחנך את ילדיהם לערכים של כבוד האדם, יושר, אמינות ונאמנות ולהרחיקם מהשפעות שליליות.

בחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית הספר "הרב תחומי עמל" בעירו במגמת מכונאות. היה לו חשוב לעמוד בדרישות כדי להצליח בלימודים, והישגיו היו נאים.

יעקב בורך בידי זהב. מגיל צעיר אהב לעבוד עם הידיים, הקפיד בעבודתו על הפרטים הקטנים וכל דבר שבנה או תיקן יצא מתחת ידיו על הצד הטוב ביותר.

נער פעיל וספורטיבי, הצטיין בריצה ובקפיצה לגובה. בגיל חמש-עשרה השתתף באליפות באר שבע לריצה וזכה במקום השלישי. אהב לשחק עם חבריו, וכדברי אחיו היה "משוגע על כדורגל".

כחובב מוזיקה מושבע אהב במיוחד את הזמר זוהר ארגוב. השיר האהוב עליו בביצועו היה "היו זמנים" (במקור "ארקדש") במילותיה של סוזי סרנגה ובלחן של נג'ה קרבוצ'ק.

בהיותו בן שבע-עשרה הכיר את דליה, אף היא עולה חדשה, והשניים הפכו לבני זוג. החיבור ביניהם היה מיוחד ויפה, ושררו ביניהם אהבת אמת ורומנטיקה.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושובץ בחיל החימוש. במסגרת תפקידו טיפל בטנקים. הוא הקפיד לבצע את כל המוטל עליו, והשלים את כל תקופת שירות החובה בנאמנות.

כשהיה בן תשע-עשרה, תוך כדי השירות, נישא לדליה. כעבור זמן קצר נולד בנם הבכור יניב, ואחריו נולדה הבת לילך. את חייו חילק יעקב בין חובתו האזרחית לשרת בצה"ל ובין חיי המשפחה.

בגיל עשרים, לקראת סוף שירותו, הוסיף לשם משפחתו המקורי, בוטרשווילי, שם עברי - שילו.

לאחר שהשתחרר מצה"ל בחר להתגייס למשטרת ישראל והחל לשרת כשוטר בבאר שבע. בחירתו נבעה מהחינוך שקיבל: היה לו חשוב להגן על חלשים ולנקות את העולם מפשע ומרוע.

בני הזוג רכשו בית בדימונה, והמשפחה השתקעה שם. יעקב העריך ואהב את משפחתו, הילדים היו בבת עינו, והוא עשה כל שיכל עבורם. "היצירה המופלאה שלי" – כך כינה אותם.

כאדם חם ואוהב הקשר בינו להוריו, לאֶחיו ולאחותו היה קרוב מאוד. שחר אחיו הצעיר סיפר שראה בו מעין "גיבור-על". להוריו סייע בקליטה בארץ ובהיטמעות בחברה הישראלית.

יעקב ניחן ביושר פנימי ובנכונות לעזור לזולת ולחלש. הוא היה לוחם צדק למען עולם טוב יותר ואכזרי פחות.

שוטר יעקב שילו נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז באדר תשמ"ז (28.3.1987). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אישה, בן ובת, הורים, שלושה אחים ואחות.

בנו ובתו של יעקב גדלו על מורשת הערכים הטובים של אביהם, ובבגרותם הייתה העזרה לזולת נר לרגליהם והם היו לאנשי חסד ונתינה.

יעקב מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש ובבית "יד לבנים" בבאר שבע.