בן מרגיט (בלומה) ומיקלוש (אברהם), נולד ביום י"ח בכסלו תרפ"ח (12.12.1927) בכפר ניר באקטה שבצפון-מזרח הונגריה. הוא נתחנך בבית-ספר יהודי, במשפחה שומרת-מסורת, והמשיך ללמוד בבית-ספר תיכון הונגרי. בתקופת הכיבוש הנאצי נלקחו האב ושני הבנים למחנה אושוויץ ואחר-כך הועברו למחנה דאכאו. הם עברו את כל מוראות המלחמה והעינויים וחזרו הביתה, אך את האם לא מצאו עוד. שני האחים לא יכלו להתערות מחדש ב"מולדת" שהסגירתם בידי מרצחים ויצאו בנתיב הבריחה ליוגוסלביה. הם הצטרפו לנוער החלוצי וב-1946 העפילו באונייה "רפיח", שטבעה ליד אי בים האגאי. הם הצליחו לעלות על ספינת מעפילים אחרת, שנתפסה בידי הבריטים ומעפיליה הובלו למחנות קפריסין.

יעקב-חיים שוחרר ראשון ועלה לארץ. עבד זמן-מה בירושלים ובראשית מלחמת-העצמאות התגייס להגנת העיר. בינתיים עלה גם אחיו הבכור והתגייס לצבא ההגנה ורק בהפוגה הראשונה נפגשו שני האחים בירושלים ותיכננו תוכניות להעלאת ההורים. אחרי ההפוגה הועבר יעקב-חיים ליחידת גח"ל ושירת בגדוד תותחנים נגד טנקים. הוא השתתף בפעולות לכיבוש עיראק-סואידן ובכיבוש עוג'ה אל-חפיר במבצע "חורב". ביום 3.1.1949 פגע פגז מצרי בזחל"ם שנסע בו. כמה מאנשי הצוות נפצעו והוא יצא שלם. כעבור שלושה ימים, ביום ה' בטבת תש"ט (6.1.1949), בהיותו בעמדת הגנה של נירים מול רפיח (שם האונייה שהעפיל בה), נפצע מפגז ונפל. נקבר בגבולות.

לבקשת אחיו הועבר, ביום ט"ז באב תש"ט (11.8.1949), למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.