בן חנה וישראל. נולד ביום ל' באב תש"ה (9.8.1945) בעיר ביאלה בפולין. אח לפנחס וברכה.

יעקב נולד בשלהי מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה עבר תקופת נדודים ברחבי אירופה יחד עם שרידים מיהודי היבשת, ניצולי השואה. מאורעות תקופה זו חיזקו בו את אהבת ארץ ישראל והרגשת השייכות לעם ולמדינה, שליוו אותו לכל אורך דרכו.

בשנת 1947 נרצח בפולין האב ישראל על רקע אנטישמי. ב-1949, כעבור כשנתיים, עלו יעקב ואימו למדינת ישראל הצעירה. הם התיישבו בתל אביב, וב-1952 נישאה חנה למשה קירשנבוים, אשר אימץ את יעקב. בשנים הבאות נולדו אחיו ואחותו – פנחס וברכה.

יעקב התחנך בבית הספר היסודי "גאולה" ובתיכון "אליאנס" ברמת אביב. הוא היה תלמיד טוב, במיוחד בלט באהבת הסִפרות ובשנות לימודיו רכש חברים רבים והתחבב על כל מוריו.

מגיל צעיר קסמו לו השמים ובלבו גמלה ההחלטה להיות טייס. יעקב הקדיש את כל שעות הפנאי שלו לפעילות במסגרת גדנ"ע אוויר, לימוד, הדרכה וביצוע קורסי דאייה וטיסה במסגרת זו. גולת הכותרת של פעילותו הייתה בשנת 1962, עת ייצג את ישראל בכנס של בני נוער מרחבי העולם העוסקים בטיסה. כשחזר מהכנס שנערך בטורקיה סיפר כי לגביו הרגע המרגש ביותר היה בתפילת יום שישי בערב בבית הכנסת הראשי של אנקרה, עת מאות עיניים של יהודים הביטו בו בהערצה כנציג מדינת ישראל.

ב-1963 התגייס לצה"ל, כמובן לקורס טיס בחיל האוויר. את הקורס סיים בהצלחה הודות להתמדה ולחריצות האופייניים לו. שירת בטייסת מטוסים קלים. למרות העבודה הקשה, שאינה כרוכה בהילה של טייסת קרב, אהב מאוד את הטיסות וזכה להערכה מצד מפקדים וחיילים, הודות למסירותו לתפקיד. עמיתיו מעידים כי מעולם לא התלונן על תנאי השירות הקשים, דיבר תמיד על אהבת העם וארץ ישראל ועל ציונות (ללא מרכאות).

וכך כתב מפקד הטייסת: "בתקופת שירותו ביחידה התחבב על כולנו בזכות אופיו ובהיותו נוח לבריות. בתפקידו, אותו מילא במסירות וביעילות, הוכיח את עצמו לשביעות רצון כולנו, חבריו ומפקדיו גם יחד".

ביום 29.11.1966 "התפרסם" יעקב בציבור, בידיעה על סגן י. מתל אביב שהצליח לחמוק ממארב מתוכנן של שני מטוסי מיג 17 מצריים באזור כרם שלום.

לאחר מלחמת ששת הימים הטיס במטוסו משלחת של חברי הקונגרס האמריקאי שבאו לביקור בארץ. במהלך הטיסה הרשים אותם עד כדי כך שבחזרתם לארה"ב הודו לו בכתב על השעות היפות אשר בילו במחיצתו. אך מכתב התודה הגיע רק אחרי נפילתו.

בספטמבר 1967 נשא יעקב לאישה את אסתר.

סגן יעקב-יהודה ישראלי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ט בתשרי תשכ"ח (2.11.1967). בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות.

כתב אחיו: "נגדעו באיבם חיים צעירים ושוקקים של איש צעיר, שרגליו דרכו על הקרקע ושאיפותיו נסקו לשחקים".

יעקב מונצח באנדרטת חללי חיל האוויר בהר הטייסים ובעיר מגוריו תל אביב - בבית יד לבנים, ב"גן הבנים" ובקיר הזיכרון בתיכון "אליאנס" בו למד.