בן טובה ויחיאל, נולד ביום ט"ז באלול תרפ"ג (28.8.1923) בעיר דיסבורג, גרמניה. בשנת 1933 עלה עם הוריו ארצה ואחרי שסיים את בית-הספר העממי "תל-נורדוי" למד מכונאות ועבד בה. הוא השתלם בהוראה ובחינוך בסמינריון ערב ואחר-כך שימש כמורה ומחנך ב"בית הנוער" של עיריית תל-אביב לילדי משכנות-העוני, שלא זכו לחינוך סדיר בילדותם. הוא שקד באהבה על טובת חניכיו, חינכם גם לספורט ולחיים בריאים ומתוך אהבתם אליו גברה השפעתו החינוכית עליהם. חודש ימים עשה עם חניכיו בכפר גלעדי לשם נופש והבראה והתאהב ביפי נוף הגליל עד כדי החלטה לעבור לכפר. לשם-כך אף קיבל את הסכמת קיבוץ מעיין ברוך לקבלו עם משפחתו הקטנה כחבר לניסיון. בינתיים פרצה מלחמת- העצמאות ומחמת הסכנות שבדרכים לא יכול היה להגיע לקיבוץ. בגלל מצבו המשפחתי (נשוי ואב לילד קטן) עוד לא הגיע תורו להתגייס, אך כחבר ה"הגנה" הקדים להתנדב, סיים קורס קצינים בשרונה ונתמנה למפקד מחלקה בחטיבת "גבעתי".

במושבות הדרום, בהן חנה עם יחידתו, נודע כחובב ילדים ובמחלקתו המשיך בפעולה חינוכית שהזמן גרמה - בחינוך המגויסים העירוניים לחיילים. בין השאר השתתף בהתקפות על יאזור וכיבוש יבנה ובאחרונה - בהתקפה על הכפר קטרה ושם נפל, ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.

דף לזכרו מוקדש בספר "מתוכנו יצאו" - לזכר תלמידי ביה"ס "תל-נורדוי" שנפלו במערכות ישראל, בהוצאת הורי הבנים וביה"ס "תל-נורדוי", תשכ"ה - 1965.