בן רותי וגידי. נולד ביום י"ח באב תשכ"ב (18.8.1962) בקיבוץ בית אלפא שבעמק יזרעאל. אח צעיר לרויטל ועינת, ואח בוגר להראל.

יפתח נקרא על שם חטיבת הפלמ"ח "יפתח" בה שירת אביו כמפקד גדוד.

הוא גדל והתחנך בקיבוץ בו נולד. למד בבית הספר היסודי בבית אלפא והמשיך ללימודי תיכון במוסד החינוכי "גלבוע" בקיבוץ. בשנות לימודיו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר".

יפתח היה ילד נבון וסקרן, עם עיניים כחולות טובות, נמשים על האף וחיוך כובש. רחב לב ואהוב על הבריות, עם חן ותמימות שהילכו קסם על סובביו. שובב מאוד, חובב טבע על החי והצומח בו, אוהב לטייל, לטפס על עצים ולדוג דגים. "הלכנו על הגלבוע יחד", סיפר אחיו הראל, "מערת החול, חלון ההר, תל יוסף הישנה, גֵ'דֶיְדָה, העמק הנעלם, הברקן, הסחנה ועוד ועוד. קטפנו רימונים, שסק, אגוזים, אשכוליות אדומות. הלכנו לדוג דגים בבריכות ובארוחת שבת אכלנו קרפיונים".

יפתח היה ספורטאי מצטיין, טניסאי ומתעמל. אוֹהֵד מסור של כל ענפי הספורט, מהפופולריים ועד הזניחים ביותר. כדורגל, כדורסל, טניס ועוד. אהד את הפועל תל אביב, "הקבוצה שתמיד נלחמת נגד הירידה" כפי שסיפר הראל אחיו.

בנובמבר 1980 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת צנחנים. הוא עבר הכשרות פיקודיות, שימש כמפקד כיתה וכסמל, ואף לקח חלק בפעילות היחידה במלחמת לבנון הראשונה.

ביום 26.5.1983 נפצע באורח קשה בתאונת דרכים בצומת שוקת שבנגב, בדרך לפעילות מבצעית בצפון. הוא עבר תהליך שיקום ארוך שבסיומו נותר משותק בפלג גופו התחתון.

חרף מגבלתו הפיזית, הקפיד לשמור על ראייה וגישה אופטימית לחיים, שמר על עצמאותו ואחרי שחרורו מצה"ל הציב לעצמו אתגרים חדשים - הוא טייל באירופה ובארצות הברית שם גר במשך שנה. החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. כמו כן, העמיק ולמד את מקצועות הקולנוע והאומנות.

אהבתו לספורט לא דעכה עם פציעתו והוא המשיך להתאמן בתחומי ספורט שונים ובהם טניס שולחן ושחייה, ואף השתתף בתחרויות שחייה בינלאומיות וזכה בפרסים.

מלבד חיבתו העזה לספורט, יפתח גילה עניין רב בפוליטיקה הישראלית והיה ער במיוחד לנושאים של אי-צדק חברתי וכלכלי. הוא נהג להשתתף בפורומים שונים והייתה לו ביקורת נוקבת כלפי העוסקים במלאכה. הוא היה טוב לב ובעל נשמה, היה נדיב, אהב לתת, לעזור לזולת, ורדף צדק. היה לו מעגל חברתי רחב וכל מי שהכיר אותו אהב אותו מאוד.

ביום הולדתו, י"ב באלול תשע"ג (18.8.2013), לקה יפתח בדום לב וכעבור יומיים נפטר. בן חמישים ואחת בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בית אלפא-חפציבה. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו: "יפתחי יקר ואהוב בלבנו לעד".

אימו רותי ספדה לו: "בני יפתח, מי ייתן ויכולתי להושיעך. חסרת אונים עמדתי מול ייסוריך, ובאין מושיע נותרתי עם כאבי הקשה מנשוא".

כתבה אחותו עינת: "שכב אחי, שכב במנוחה, חזרת הביתה קרוב למשפחה. עצום עיניך, חלום חלומותיך, ייסורים גדולים הגיעו לקיצם, ועימם גם לבך הטוב נדם לעולם. אוהבת אותך אהבה גדולה אח קטן ויפה שלי. אוהבים אותך כל בני משפחתי שידעת להעניק להם אהבה בחזרה. מבקשת את סליחתך ומתגעגעת".

כתב עומר אחיינו: "כל השנים מילאת את המשפחה באישיותך הכובשת, בחיוך, בצחוק הילדותי שהמיס אותנו שוב ושוב, בנאומים חוצבי הלהבות ובסקרנות הבלתי-פוסקת. תמיד כשדיברת ריכזת את כל תשומת הלב של הנוכחים, בלתי אפשרי היה להתעלם מההתלהבות ומהחיוניות... נדיר למצוא בעולמנו תשוקה כה מזוקקת לחיים כפי שלך הייתה".

"גילינו שאתה גיבור" כתבה רויטל אחותו, "הוכחת לנו שהכוחות הפיזיים והכתפיים החזקות שלך נשארו עומדות איתן ואיתן תפקדת באופן עצמאי... נתת לנו מאורך ומטוב לבך עוד שלושים שנה ונתת לנו כוח".

"אתה בחרת באומץ שלא לדעוך, אלא להיאבק ולהשתקם" תיאר עומר אחיינו, "כנגד כל הסיכויים הצלחת ויצרת לך חיים חדשים. באופן מעורר הערצה פתחת אפיקים חדשים, ראית עולם ... היית מודל לחיקוי. כל ביקור שלך בקיבוץ כינס את המשפחה וליכד אותה סביבך, סביב דמותך הכריזמטית והמהפנטת".

יפתח מונצח באתר ההנצחה היחידתי בגבעת התחמושת בירושלים, ובאתר ההנצחה לנופלים בני התנועה הקיבוצית שביער מנשה.