בן פלומבה ובנימין. נולד בכ"ה באלול תרצ"ג (16.9.1933) בעיר איזמיר שבטורקיה. ילד חמישי להוריו.

יצחק גדל בעיר הולדתו. למד בבית ספר ובנערותו שילב את הלימודים עם עבודה בתחום החייטות.

בשנת 1948 עלה לבדו למדינת ישראל הצעירה, והגיע לבית העולים בבאר יעקב. לבית העולים הגיעה שליחה מקיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן והוא עבר לחיות וללמוד בחברת הנוער שם. במסגרת הלימודים בקיבוץ עבד ברפת, למד עברית, טייל והכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה.

לאחר שלש שנים יפות ומאושרות התחברה הקבוצה ממעוז חיים יחד עם חברת הנוער מגבעת ברנר והם היו לגרעין מאוחד לקראת הגיוס, יצחק עבד במוסך.

אחרי הגיוס לנח"ל עבר טירונות ונשלח לקיבוץ דפנה בגליל העליון. לאחר תשעה חודשים יצא לשירות השלמה ללא תשלום בקיבוץ פלמ"ח-צובה שבהרי יהודה, שם עבד ברפת, שימש כרכז הענף במשך כשנה והיה אהוד ואהוב מאוד בקרב חברי הקיבוץ.

בהיותו בבסיס הטירונות הכיר יצחק את לאה שוורץ, גם היא חיילת, וכעבור זמן קצר הם נישאו בחתונה צבאית. אחרי כארבע שנים בקיבוץ, שם נולדו בנותיהם צביה ונורית, עברו לירושלים וגרו באבו תור בשכנות להוריו ולאחיו של יצחק, שעלו באותה עת לארץ.

בינואר 1957 התגייס יצחק למשטרת ישראל. הוא שירת במגוון תפקידים, בתפקידו האחרון היה סייר במרחב ירושלים.

לבני הזוג נולדו עוד חמש בנות – יונה, זיוה, דפנה, דרורה ועירית, ובן – בני. יצחק היה בעל ואב מסור, איש של עשייה ונתינה למען משפחתו, למען משטרת ישראל ולמען מדינת ישראל.

ביום ראשון 9.6.1974 נהרג יצחק בתאונת דרכים בדרכו למשמרת, כשניידת המשטרה התנגשה באוטובוס. בתאונה נהרג גם השוטר סמל שני עמרם וקנין ונפצעה השוטרת צפרירה סויסה, אחייניתו של יצחק.

רב-סמל יצחק אברהם נפל בעת מילוי תפקידו בי"ט בסיוון תשל"ד (9.6.1974). בן ארבעים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר משפחה.

יצחק מונצח בחדר הנצחה לנופלי המשטרה במחוז ירושלים ובאנדרטת חללי המשטרה בבית שמש.