בן יפה ויוסף, נולד ביום י"ב באב תרפ"ז (10.8.1927), בראשון- לציון. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. שנתיים עבד במסגרות, אך משאת- נפשו היתה להוסיף וללמוד. מנעוריו היה חבר הגדנ"ע וה"הגנה". השתתף בפעולות קרביות בסביבות פתח תקווה עוד לפני סיימו את לימודיו. יצחק חזה על בשרו את מצוקתו הרוחנית של הנוער העובד ואמר להקדיש את חייו להוראה - למען המקופחים האלה. הוא נתקבל לבית-המדרש-למורים של זרם העובדים בגבעת השלושה אך משסיים את חוק לימודיו - בפסח תש"ח - לא עבר להוראה אלא התגייס והצטרף לפלמ"ח ולאחר תקופת אימונים, בה שימש גם כמורה לעברית לאנשי גח"ל, עבר לחטיבת "הנגב" כשהוא משמש קצין-תרבות גדודי.

ערב ההפוגה השנייה יצא עם גדודו להתקפה על משלטי חוליקאת, במסגרת מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. הכוח נאלץ לסגת לנוכח עדיפות האויב ובקרב זה נפל יצחק ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). רק עם כיבוש המשלט בעת מבצע "יואב" נתגלה קבר הנופלים והם הועברו ב-6.12.1948 לרוחמה ונקברו שם. אחד מחבריו העיד עליו: "ארשת פנים של תלמיד-חכם לעתיד-לבוא ליוותה את הילד, הנער, הבחור ולבסוף את החייל עד יומו האחרון".

ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.