בנם של מרים ודוד. נולד ביום כ"ג בתשרי תש"ם (14.10.1979) בבאר שבע. אח לסימון.

יצחק (איציק) גדל והתחנך בשכונת נווה זאב בבאר שבע. ילד נחוש וספורטיבי, ששיחק כדורגל, התאמן בהיאבקות, ואף זכה בנעוריו באליפות ישראל בתחום זה. בהיותו בן ארבע-עשרה וחצי הכיר את טלי, בת-גילו, שעברה עם הוריה לגור בשכונת מגוריו, והם הפכו לזוג.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם וכמפקד כיתה במשמר הגבול. לאחר השירות הסדיר התגייס למשטרת ישראל ביום 25.3.2001 ושירת במחוז דרום.

נישא לטלי והם הקימו את ביתם בבאר שבע. במהלך השנים נולדו הבן, אוראל, ושתי בנות, ליאל ונועה. איציק היה איש משפחה למופת, בן זוג מסור ואב אוהב לילדיו. טיפח משפחה חמה, מלוכדת ותומכת. ב-2010 עברה המשפחה לגור ביישוב מיתר, מצפון לבאר שבע.

איציק ניחן בטוב לב וביושרה, היה אוהב אדם, ותמיד חשב על טובת האחר לפני שחשב על טובתו. מלא שמחת חיים, הומור ושנינות. בעל דעה מגובשת כמעט בכל נושא, ואם לא היה בקיא בסוגיה מסוימת, עשה מאמץ כדי ללמוד אותה. החזיק בפתרון לכל בעיה, ונודע כאדם חזק ואחראי, שאפשר להישען עליו ולסמוך על חוכמתו ועל שיקול דעתו.

בשירותו במשטרה דבק בו הכינוי "בזוקה", קיצור של שם משפחתו. בחלוף השנים מילא במשטרה מגוון תפקידים כשוטר מוערך והתקדם בסולם הדרגות. שירת בין השאר בתחנות המשטרה בבאר שבע וברהט, ובשנת 2008 הוטלה עליו המשימה לטפל בפשיעה ביישוב הבדואי תל שבע בנגב, ולהחזיר את איכות החיים לתושבים. בכתבה שכותרתה "שריף בזוקה" נכתב: "אולי זו העובדה שבעבר היה אלוף ישראל בהיאבקות, אולי העובדה שזכה במקום הראשון במשטרה במחוז הדרומי בהורדת ידיים, אבל לאט לאט נוצרה לו תדמית של שריף מקומי, במובן החיובי של המילה, וזו סייעה לו לטפל בעבריינים הכבדים של היישוב". הוא יצר כוח הרתעה מול משפחות הפשע המקומיות, שסחטו את המשפחות החלשות מהן, יצר יחסי אמון עם כלל התושבים, והצליח להכניע את מוקדי הפשיעה. "הם הבינו שאיתי לא מתעסקים", הסביר.

איציק עבר בהצלחה קורס קצינים במשטרה, למד באוניברסיטת חיפה, והפך למפקד אהוב ונערץ. פקודיו נהנו מהוקרה ומיחס אישי מצידו, וידעו שאפשר לפנות אליו בכל עניין, אישי או מקצועי, והוא יעשה הכול כדי לסייע. "לנו כמפקדים יש אחריות שילוחית", אמר בריאיון. "אותו שוטר שאני שולח למשימה, אני גם אחראי עליו. כל שוטר שנמצא ברמת סיכון גבוהה, צריך להיות מתוגמל בהתאם". לאורך כל דרכו המקצועית זכה איציק להערכה רבה ממפקדיו ומפקודיו, אך נותר צנוע וענו, ומעולם לא התהדר בהישגיו.

ב-14.3.2023 נחנכה בנגב הצפוני תחנת משטרה חדשה, תחנת שגב שלום, המספקת שירות לכארבעים אלף תושבים, ואיציק התמנה למפקד התחנה. בטקס החנוכה אמר בהתרגשות: "נפלה בחלקי זכות הראשונים לפתוח ולהקים תחנת משטרה, שתהווה מוקד חי לאכיפת החוק וכתובת לאזרחים. התחנה תתרום רבות לביטחון האישי של הפרט ולחיזוק תחושת הביטחון של האזרחים, שמירה על הסדר הציבורי, לכיבוד החוק, ללחימה נחושה בפשיעה ובתאונות הדרכים. אני מאמין כי שיתופי הפעולה עם הקהילה וראשיה, לצד הבנת הצרכים והאתגרים שבפתח, יאפשרו את חיזוק האמון במשטרה וביסוס סמכותה באופן מלא, איכותי ושוויוני". מפתיחת התחנה הוא מילא את התפקיד בהצלחה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר, כשנשמעה ברשת הקשר המשטרתית הפקודה "פרש פלשת" המתריעה על חדירת מחבלים, מיהר איציק עם בתו ליאל, לוחמת במשמר הגבול, אל תחנת המשטרה שבה שירת. שם חבר לשלושה שוטרים, והחמישה יצאו ברכב ממוגן לכיוון אופקים. בדרך נתקלו במחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, מטולי אר-פי-ג'י ורימונים, שפתחו עליהם באש עזה. השוטרים שברכב השיבו אש, חיסלו מחבלים רבים, ובמהלך הנסיעה חילצו שוטרים פצועים.

אחרי שווידאו את מצב הכוחות במשטרת אופקים איציק וצוותו המשיכו לחלץ שוטרים ואזרחים בכמה מוקדים בעוטף עזה, נתקלו בעשרות מחבלים, והחליפו רכב לאחר שרכבם נפגע בירי וכמעט הושבת. בקיבוץ רעים חילצו באומץ רב עשרות אנשים, תחת אש כבדה, ובהם יותר מארבעים מבלים שנמלטו מפסטיבל סופרנובה שהתקיים בקרבת הקיבוץ. סיפר אחד השוטרים שבצוות: "פעלנו ברוח המפקד שלנו, 'בזוקה', שחזר וחידד את עיקר המשימה: לא לוותר, לפנות כמה שיותר אזרחים ושוטרים מהמסיבה, ולבודד אותם מהזירה הלא-סטרילית. ברוח המפקד נכנסנו ויצאנו מקיבוץ רעים לפחות שלוש פעמים, תחת ירי חי ורצוף, כשכל פעם אנחנו יותר נחושים וממוקדי משימה".

בפעם הבאה שנכנסו לקיבוץ, בסביבות השעה שתיים בצוהריים, נתקלו במחבלים שירו לעברם רקטת אר-פי-ג'י מתוך אחד הבתים, ואיציק נהרג בפגיעה ישירה. לצידו נהרג רב-סמל בכיר יקיר בלוכמן, שנהג ברכב. שני השוטרים שבצוות נפצעו קשה וחולצו.

סגן-ניצב יצחק בוזוקשוילי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת ניצב-משנה.

בעקבות נפילתו החליט בנו הבכור, אוראל, להצטרף לשורות המשטרה כבלש בתחנת רהט. בתו של איציק, ליאל, החליטה להמשיך לשירות קבע במשמר הגבול בעקבות בקשתו של אביה בשיחה שקיימה איתו ב-6 באוקטובר 2023, יום לפני נפילתו. "אקיים את הצוואה שלך ואמשיך את דרכך", כתבה. ליאל, שנלחמה עם אביה כתף אל כתף, קיבלה את נשקו האישי בטקס שהתקיים במשטרה.

טלי, רעייתו של איציק, ספדה לו ב-7.7.2024: "אהבת חיי, אהוב ליבי. תשעה חודשים בלעדיך, תשעה חודשים שהלב מסרב להאמין, תשעה חודשים בלי לשמוע אותך אומר, בכל יום, כמה אתה אוהב ומתגעגע, תשעה חודשים של געגוע, שריפה בלב, ללא אוויר לנשימה. תשעה חודשים שאני רוצה לחייג אליך ומבינה שאתה לא כאן. אומנם אתה לא איתנו פיזית, אבל תמיד איתנו ברוח ובנשמה. אנא, ה', תשמע את תפילתנו ותושיע את עמנו. בעזרת ה' נשמע ונתעורר לגאולה שלמה ומשיח במהרה, בקרוב מאוד".

ספדה לו אימו, מרים: "דדי, חיים שלי, מאור עיניי, הלב מרוסק מגעגוע. מתגעגעת אליך, לקול שלך, לחיבוק, למילה הטובה, לסודות שלנו, להסתכל בעיניך ולדעת מה אתה חושב, מה אתה מתכנן. על הכול דיברת איתי, רק על דבר אחד לא דיברת: איך ממשיכים מכאן כשאתה עוזב? איך אוספים את השברים? איך, דדי, איך? הלב שבור לרסיסים, ואתה שם כל יום, כל רגע, כל שנייה. אוהבת אותך, בן יקר, אוהבת עד כלות. יושבת כל יום ומחכה לך, מחכה לגאולה, דדי, כי בלי זה אין טעם לחיי. אוהבת אותך, אריה שלי, גיבור של אימא".

ספדה לו בתו נועה: "אבוש שלי, הדבר הכי יקר לי בעולם. אנחנו מתגעגעים הכי בעולם ואוהבים עד אין סוף. ננציח אותך לנצח, עטרת ראשינו, המלך של הבית. אתה חסר כל כך. בקרוב ניפגש. יהי זכרך ברוך".

ספדה מורן: "אהוב שלנו, אין כמעט יום שהעיניים נשארות יבשות. אתה בלב שלנו תמיד, אבל הנוכחות שלך כל כך חסרה בעולם. בן דודתי הנדיר, המיוחד, הטוב באדם, הקדוש. לנצח אתה נצור וחרוט בליבי. אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך".

כתבה אנפה: "מפקד שלי יקר, אני כל כך מתגעגעת אליך. אין בן אדם שלא היית דמות משמעותית עבורו. רק תחזור".

ספד לו שי: "אח יקר, עשרה חודשים בילינו יחד בקורס קצינים. גם שם היית בולט, חייכן, אמיץ, נחוש, מקצוען. הלב מסרב להאמין שזה גורלך, לוחם אמיץ. אוהב אותך, אחי. שמור על כולנו מלמעלה".

כתבה עופרה: "בזוקה! כמה ענק בגוף, ככה עדין בנפש. תודה על חיוכים ועיניים טובות. הצניעות שלך, הלבביות, האופן שבו פנית לאחרים היו נדירים בנוף המשטרתי הקשוח והנוקשה. בתוך כל זה היית מגדלור. סללת את הדרך בטוב שבך ולא בכוחניות, ועל כך יעיד כל מי שפגש אותך. הקב"ה בנה לעצמו את נבחרת החלומות. אחרת אין לי הסבר למה אתה שם".

כתב יניב: "אזכור אותך לנצח, אח יקר. אזכור אותך חזק, אזכור אותך מקצוען אמיתי שלא נותן לשום דבר לעצור אותו. בדיוק כך נפלת בגבורה עצומה, מתוך דאגה לזולת וביצוע תפקידך בצורה מושלמת, כמו שתמיד ביצעת".

ספד צבי: "יצחק גיבור ישראל, נלחמת עם בתך בגבורה למעננו. נוח בשלום על משכבך והבט בגאווה גדולה במשפחתך ובבתך הלוחמת שקיבלה את נשקך האישי. משפחה של גיבורי על. שנהיה ראויים להקרבה הגדולה".

לעילוי נשמתו של איציק הוכנס ספר תורה לבית הכנסת "נעימת חיים" על-שם הרב חיים שושנה ביישוב מיתר שבו הוא גר.

הסוכה בבית כנסת זה ביישוב מיתר הוקדשה בחג הסוכות תשפ"ה לעילוי נשמתו ולהוקרת זכרו של איציק, "גיבור ישראל, אשר לחם בחירוף נפש ומסר את נפשו לארץ ישראל".

לזכרו הופקו בקבוקי יין אדום שעליהם מוטבעים תמונתו והכיתוב "דע מניין באת ולאן אתה הולך". כתבו בני משפחתו: "איציק, כמו היין, היה מי שהשמחה הרוחנית שלו הייתה מלווה בשמחה גשמית", והוסיפו: "יין זה, המופק מענבי ארץ ישראל, מבטא את אהבתו האינסופית של איציק לאדמת הארץ ולחיים".

לזכרו של איציק הוקמו עמוד האינסטגרם remember_itzik_bazuka ודף הפייסבוק "זוכרים ומנציחים את איציק בזוקה". כן הוא מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטה במכללת המשטרה בבית שמש.