בנם של נפתלי ובוליסה. יצחק נולד בבולגריה בח' בניסן תש"ע (16.4.1910). משפחתו עלתה ארצה ב-1914. אביו נהרג בהיותו חייל בצבא התורכי. ילדותו של יצחק עברה עליו בעיר העתיקה בירושלים. הוא למד בתלמודי תורה הספרדיים וכן רכש את מקצוע הנגרות.

בהיותו בן עשרים וחמש נישא יצחק לויקטוריה לבית קמחי. הם התגוררו בירושלים ונולדו להם ארבעה ילדים. בפרוץ מלחמת העצמאות ברחו בני המשפחה כפליטים מחוסרי כל לירושלים המערבית, לרח' דבורה הנביאה, והתגוררו בחדר קטן בודד, בו נולד הילד החמישי. ניסיונותיו של יצחק לפתוח נגריה נכשלו במספר הזדמנויות, ולכן נאלץ לנדוד למפעלי האשלג בסדום כדי לכלכל את משפחתו.

ב-1944 התגייס יצחק לנוטרים בצבא הבריטי, תחילה כטבח במחנה צבאי בבאר יעקב ולאחר מכן כנוטר. עם הקמת מדינת ישראל הוא הועבר למשטרת ישראל והצטיין, בעת ההפגזות, בפינוי נפגעים תחת אש לבתי חולים. ב-1949 הקים את צרכניית השוטרים בירושלים.

בה' בתמוז תש"י (20.6.1950) נהרג יצחק בהיותו בשמירה בכפר ליפתא במבואות ירושלים מכדור שומר, עולה חדש מתימן שלא ידע לתפעל את נשקו. בן ארבעים בנפלו. יצחק נטמן בבית העלמין בהר הרצל, ירושלים. השאיר אחריו אישה – ויקטוריה , וחמישה ילדים - נפתלי, דוד, אמנון-רפאל, לבנה ועצמון.