בנם של חיה ויוסף. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ג (16.2.1933) בפלטיצ'ן שברומניה. בן הזקונים במשפחה ברוכת ילדים ולו שבעה אחים ואחיות.

יצחק גדל והתחנך בעיר פלטיצ'ן. החל את לימודיו בבית ספר יסודי. כשהיה בכיתה ב', בשלהי שנת 1940, ימי מלחמת העולם השנייה, כבשו הנאצים את רומניה, והקהילה היהודית החלה מתמודדת עם גזרות קשות. משפחתו של יצחק נאלצה להסתגר בגטו, ושם המשיך בלימודיו בתוך שהוא חווה את מוראות השואה.

כשנה לאחר תום המלחמה, בשנת 1946, נשלח מטעם ארגון "הג'וינט היהודי" לחוות הנוער הציוני באפלדורן שבהולנד, והוא בן שלוש-עשרה.

כעבור שנתיים, בסוף 1948, עלה ארצה באוניית המעפילים "נגבה" במסגרת עליית הנוער. הגיע לארץ ללא משפחה ונשלח לקיבוץ גבעת השלושה הסמוך לפתח תקווה.

בשנת 1949 הצטרף לאחיו בבאר שבע וניסה להתקבל לעבוד בחברת הבנייה "סולל בונה". מנהל החברה סירב לקבלו מפאת גילו הצעיר ושלחו חזרה לקיבוץ כדי שימשיך בלימודיו.

בגיל שמונה-עשרה, שנת 1951, התגייס לצה"ל ושובץ ביחידה מיוחדת במחנה "עוג'ה אל-חפיר" (ניצנה) שבנגב המערבי, על גבול מצרים. במסגרת זו התקדם לתפקיד סמל מחלקה, בהמשך שימש מפקד מחלקה באותו מחנה.

במהלך השירות הצבאי נישא לשרה לבית זיסמן, והשניים קבעו את ביתם בבאר שבע והיו מראשוני המשפחות היהודיות בעיר. בשנים הבאות נולדו לבני הזוג חמישה ילדים – סוזן, מוטקה, פנינה, יוסי ואבי.

לאחר שחרורו מצה"ל, ביום 4.8.1953 התגייס למשטרת ישראל. בחלוף השנים מילא מגוון תפקידים בתחום החקירות והבילוש. בשנים הראשונות שימש סייר, חוקר, רכז מודיעין ובלש, בהמשך עבר קורס קציני משטרה. בין היתר עמד בראש צוות שפענח את תיק הרצח של מנהל סניף בנק "לאומי" בשנת 1964. בשנת 1966 מונה לתפקיד מפקד תחנת באר שבע, משנת 1972 כיהן כראש לשכת מפקד מרחב נגב ובשנים 1976–1977 מונה לקצין אגף חקירות נגב.

בשנת 1977 העניק לו המפכ"ל את "עיטור השירות של משטרת ישראל". בנימוקים לקבלת העיטור נכתב: "בתקופת שירותו פעל סגן-ניצב ברקוביץ רבות בתחום החקירות. הוא ניהל חקירות רבות וסבוכות והביא לגילוי עבריינים. בין חקירות אלו ניתן לציין את גילוי מביימי שוד מלטשת יהלומים בקריית מלאכי בשנת 1964, גילוי מבצעי השוד בבנק לאומי בבאר שבע ורצח מנהל הסניף בשנת 1964 וגילוי רוצחו של נער בירוחם בשנת 1975".

בתפקידיו האחרונים משנת 1978 שימש מפקד מרחב הנגב וראש צוות ההקמה של מרחב לכיש במשטרה.

עם פרישתו מהמשטרה בספטמבר 1981 בדרגת ניצב-משנה החל ללמוד בחוג להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בה בעת התמנה ליושב ראש מטה שעת חירום של "מגן דוד אדום" מרחב דרום, וחודשיים אחר כך התבקש לסייע במילוי מקומו של מנהל מחוז הדרום של מד"א, תפקיד שמילא בהתנדבות עד יום מותו.

יצחק ברקוביץ נפטר ביום ח' בניסן תשמ"ב (1.4.1982). בן ארבעים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותיר אישה וחמישה ילדים.

בנו מוטי (מותקה) כתב: "אתה חסר לי, והגעגועים – אין להם סוף ... תמיד בלב שלי, כל יום, כל דקה".

הבן אבי כתב: "תן לי את המעט ממה שהאדם הזה היה, ואני הכי מאושר".

באנציקלופדיית הרשת "ויקיפדיה" נכתב עליו ערך.

יצחק מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.