בנם של שרה ובן-ציון, יליד ירושלים דור שמיני, נולד ביום כ״ו בסיוון תשי״ז (25.6.1957).

נישא למיכל ולהם נולדו: אסנת, הילה, רעות ורם.

יצחק שירת בצה"ל יובל שנים מתוך תודעת שליחות ואמונה עמוקה בנצח ישראל. היה מחלוצי ומקימי יחידת הממשל 309 וממקימי מרכז ההגמ"ר והעורף בפיקוד מרכז. שימש בתפקידי רוחב בכירים רבים, בהם: רמת"ק נפת יריחו, רמת"ק נפת בית לחם ומפקד מכלול המנהל האזרחי במרכז ההגמ"ר והעורף פיקוד מרכז. לחם במלחמת לבנון הראשונה והשניה. השתתף במבצעים רבים, בהם: מבצע ליטני, חומת מגן, עופרת יצוקה, צוק איתן, בית וגן ועם כלביא.

איציק היה מזרחן, בעל נסיון וידע רב בנושא החברה הערבית בכלל והזירה הפלסטינית בפרט. תפקידיו היו בעלי רגישות גבוהה לבטחון המדינה. חלק ניכר מפעילותו הצבאית רבת השנים נותר חסוי. בכל תפקידיו מסירותו, נחישותו ויכולותיו המקצועיות הגבוהות היוו סמל לכל סובביו. בעזרת חשיבתו היצירתית והחדשנית הצליח איציק למצוא פתרונות אסטרטגים לבעיות מורכבות במערכת הבטחון.

בבוקר כ"ה באלול תשפ"ה (18.9.2025)  התייצב למשימה בגזרת חברון ומשם המשיך לתפקידו המרכזי באותה העת, כמפקד משימת הסיוע ההומניטרי במעבר גשר אלנבי. כאשר הגיע למקום נתקל במחבל, חתר למגע ונהרג על קידוש ה'.

סגן-אלוף יצחק הרוש נפל בקרב ביום כ"ה באלול תשפ"ה (18.9.2025). בן שישים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, אם ושלוש אחיות.

משבגרו ילדיו והקימו משפחות זכה בנכדים.

איציק נפל במלחמת התקומה, שבה התייצב מהרגע הראשון להגן ולשמור על העם והמולדת שכל כך אהב. בחייו ובמותו הציל חיים רבים, גבורתו, רוחו ואומץ ליבו יהיו לאות ולמופת לדורות.

בתוך כיסי מדיו נמצאו דבריו של הרב איל קרים:

"משרת ציבור אמיתי מודע לכך שלא מנעמי השררה הכיבודים והזכויות הם שמניעים אותו לפעולה מגמתו המוסרית היא לדאוג לצורכי הכלל מתוך רצון להוסיף טוב"