בן רחל ויוסף, נולד ביום כ' בכסלו תרע"ב (11.12.1911) בתל-אביב. בהיותו בן שנתיים מתה עליו אמו ויצחק התחנך בבית סבתו, ולמד בבית-הספר "כל ישראל חברים" שבשכונת נווה צדק. לימים, הצטרף לשורות ה"הגנה", שם גילה פעילות רבה שעוד גברה לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית. לפרנסתו עבד כמפקח בעיריית תל-אביב.

ביום כ"ו בכסלו תש"ח (9.12.1947) הגיע עם חברי "הגנה" נוספים לשכונת מנשייה, לאחר שבית-הכנסת שבשכונה הוצת מפגיעות ישירות של ערבים. יצחק פרץ לבית-הכנסת והציל ממנו זוג קשישים. לאחר שניסה להיכנס לבניין הבוער בפעם השנייה כדי להציל את ספרי התורה, נפגע מכדור צלף ונפצע אנושות. מאמצי הרופאים להציל את חייו עלו בתוהו והוא נפטר על שולחן הניתוחים. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות האזרחי בנחלת יצחק. הניח אישה - אסתר ושישה בנים ובנות.

שמו הונצח בספר "ממאורעות למלחמה".