בן אברהם. נולד בשלהי המאה התשע-עשרה ועלה לארץ-ישראל כדי ליטול חלק בעבודה ובבניית הארץ. זמן רב עשה במושבות שונות, עבד קשה וגם חלה בקדחת, אחר-כך עבר ליפו ובה מצא את פרנסתו בבנאות, בשמירה, בעבודה בנמל ואחרי-כן בשווקים. הוא התערה יפה בחיי החברה בארץ והיה זועק חמס על מה שנראה בעיניו כפגיעה ביסודות האחדות והאחווה. לימים הצטרף לארגון פועלים וגם השתתף בישיבות הוועד שלו. גם כאן התבלט כמי שקורא תיגר על גילויים שלא היו לרוחו וכנגד רעיונות המנוגדים לדרך חייו ולהשקפת עולמו. אולם למרות השתלבותו היפה בחיי הארץ היה אחוז געגועים להוריו והשתוקק מאוד לנסוע לבקרם. אלא שהדבר נמנע ממנו בשל פגם בתעודותיו. לפני חג הפסח של שנת תרפ"א (1921) החל לעבוד כפועל בסרפנד (צריפין) במהלך עבודתו נפצע בידו ושב ליפו מקום מגוריו. כשפרצו מהומות הדמים בנווה שלום נחלץ להגנת השכונה ובכ"ד בניסן תרפ"א (2.5.1921) נורה ונהרג בידי אחד השוטרים במקום. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית הקברות הישן בתל-אביב.