בן פרל ואריה. נולד ביום ב' באייר תר"ס (1.5.1900) ברוסיה, בעיירה רוזישץ' בחבל ווהלין.

יצחק גדל בעיירה שבה קהילה יהודית גדולה, במשפחה שומרת מצוות וספוגת תרבות יהודית. ראשית חינוכו הייתה ב"חדר" ובנוסף רכש השכלה כללית אצל מדריכים פרטיים.

ב-1918, אחרי מלחמת העולם הראשונה, עזב את ביתו ויצא דרומה, למושבות היהודיות שבחבל חרסון כדי להכשיר את עצמו בעבודה חקלאית לקראת עלייה לארץ ישראל. כעבור שנים אחדות ולאחר נדודים רבים הגיע לארץ, בקבוצת חלוצים שיצאו מן העיר לוצק.

עם הגיעו לארץ עבד במקומות רבים ובמלאכות מזדמנות, בהן סלילת כבישים ועבודה חקלאית במנחמיה ובכנרת. כעבור זמן מה הביא לארץ את משפחתו, וכדי לסייע בפרנסתה יצא זמנית לעיר לעבוד שם בבניין. בהמשך עבר לבנימינה וממנה לנהלל, ביישובים אלה התמחה בענף הדבורים: יצחק הקים מכוורת בבנימינה ולמד את תחום הטיפול בדבורים ורדיית דבש ביסודיות. ניהל מחברת בה תיעד את כל הפעולות שביצע במהלך כל יום ויום, ומדפי המחברת משתקפת מקצועיותו והתמדתו. הוא הצליח מאוד, אף למד אנגלית כדי שיוכל לקרוא ספרות מדעית על גידול דבורים, ובמכוורת שלו החל להעסיק עובדים.

בשנת 1927 נישא למנה, אותה הכיר בעיירה שבה גדל. נולדו להם שתי בנות - צפורה ורות.

אחרי שהצטרף ל"ארגון ג'" שהיה עתיד לעלות על הקרקע במושב, בשנת 1932 היו יצחק ומשפחתו, יחד עם משפחת אחיו יוסף, ממייסדי מושב כפר ויתקין בעמק חפר. עד מהרה בלט במושב בחריצותו ובתושייתו, לצד ביתו הצליח להקים בתוך זמן קצר משק פורח. במקביל הקים קואופרטיב לניהול המכוורת. עם כל עיסוקיו לא זנח את לימודי היהדות, בהם עסק בכל שעה שנזדמנה לו. בספר "מאורעות תרצ"ו" נכתב עליו בין השאר: "שפע של מרץ וכוחות יצירה היו צפונים בו. תמיד ראינוהו שמח ועליז על אף התנאים הקשים בהתיישבות החדשה".

במאורעות הדמים שפרצו בשנת 1936 הצטרף לשורות ה"הגנה".

בבוקר יום רביעי י"ט בחשוון תרצ"ז (4.11.1936) יצא עם כמה חברים מכפר ויתקין לכיוון חוף הים כדי להעמיס על עגלותיהם זיפזיף לבניין. שני ערבים התקרבו אליהם, וממרחק קצר ירו לעברם ופגעו ביצחק. הוא נפגע ברגלו והועבר לבית החולים בפתח תקווה, מקום בו נאלצו לקטוע את רגלו. אך הקטיעה לא הועילה ובאותו ערב נפטר.

יצחק כשר נפל ביום כ' בחשוון תרצ"ז (4.11.1936). בן שלושים ושש בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר ויתקין. הניח אישה ושתי בנות, אם, שתי אחיות ושני אחים.

ספדו אנשי המרכז החקלאי: "נפל חלל איש השלום והעבודה, מכובשי העבודה ויוצרי הכפר העברי העובד... באת לכפר זה ועל החולות העזובים רצית לבנות את הכפר העברי העובד. עברת את כל מדורי הכיבוש, והנה בפינה השקטה הזאת נפלת חלל. כדורי המרצחים לא יניאונו מלהמשיך במפעל".

רשימה לזכרו פורסמה בכתב העת "תלמים". ב"ספר כפר ויתקין" הוקדש פרק לתיאור דמותו ונסיבות הירצחו של יצחק, ממייסדי המושב.