בן סמי. נולד בשנת תרפ"ח (1928) בקושטא. שם למד בבית-ספר מיסיונרי אוסטרי, בדומה לרוב ילדי הנתינים הזרים שהעדיפו בתי-ספר לא-ממשלתיים, ובגיל ארבע-עשרה הצטרף לתנועת הנוער בית"ר שהיתה שם אסורה על פי החוק, כשאר תנועות בעלות אופי פוליטי בימי מלחמת העולם השנייה. יצחק נשא נפשו לעלות לארץ-ישראל אך הוריו התנגדו לכך מפאת גילו הצעיר. רק לאחר שסיים לימודיו בבית-הספר העממי הסכימו ההורים לעלייתו והוא הגיע לארץ בשנת 1943 במסגרת עליית הנוער. תחילה שהה במוסד החינוכי במגדיאל ושם גמלה בו ההחלטה לצאת להתיישבות חקלאית. הוא הצטרף לגרעין של חניכים המתעתדים להקים מושב חקלאי ובפעילות הגרעין שיקע את כל המרץ וההתלהבות האופייניים לו. ואולם זמן קצר לאחר מכן הצטרף לשורת מחתרת לח"י וצעד זה שינה את מהלך חייו. הוא השתתף במיבצעים נועזים של ארגונו וגילה בהם גבורה רבה. עסק בהפצת חומרי תעמולה, עבר קורס לנשק, הדריך נערים צעירים ממנו במעט, והכשיר עשרות חניכים ללוחמים. בכ"ח בחשוון תש"ח (11.11.1947) הקיפו שוטרים וחיילים בריטיים בית ברעננה שבו הדריך בנשק קבוצה קטנה של לוחמים צעירים. הוא ניסה לפרוץ את טבעת הכיתור ביריות ממקלע שהיה בידו, אך נורה ונפל חלל. עמו נורו ונהרגו שלוש נערות ונער מחניכיו בקורס. הוא הובא למנוחות בנחלת יצחק.

זכרו הונצח בחוברת "י"ט שנפלו" בהוצאת המועצה המקומית מגדיאל ובספר "חיילים אלמונים".