בן רחל ואנשל, נולד ביום כ"ה בכסלו תרצ"ג (24.12.1932) בתל- אביב. יצחק למד ב"תלמוד-תורה" והודות לתפיסתו הטובה ורצונו להמשיך את שלשלת המורשת של בית אביו מצא את מקומו בישיבה המכינה של "היכל התלמוד", בה למד בהצלחה שנים אחדות. אהבתו למולדת והכאב על קדושתה המחוללת בידי זרים לא נתנוהו לשבת בשלווה על דפי הגמרא. בענייני עצמו היה ותרן, גם מטבעו וגם כתוצאה מחינוכו, אך על נחלת ישראל וכבודו לא יכול לוותר. "על קבר אבותי בחברון ישמרו זרים? בעיר דויד ישלטו זרים? לא ולא!" - כך הסביר לחבריו את נימוקי הצטרפותו אל מחתרת לח"י.

בהיותו בן 16 כבר הספיק להתאמן היטב בכלי-נשק שונים והשתתף בפעולות ובשמירה בעמדות ואף החל להדריך חברים חדשים, ביניהם גם מבוגרים ממנו. לאחר הקמת המדינה, כשהגיע האויב המצרי לקרבת מושבות-הדרום הוותיקות, עמד לצאת להשתלמות נוספת בכלי-נשק שלא הכירם עד אז, ושמח מראש לסיכוי שאחרי- כן ייצא להלום באויב. פצצה שהוטלה ממטוס מצרי על ראשון לציון הרגה אותו ואת אביו ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בראשון לציון.