בן ברכה ונסים, נולד ביום כ"א באלול תרפ"ו (31.8.1926) בתל- אביב וקיבל חינוך מסורתי. הוא סיים את בית-הספר "ביל"ו" ואחר-כך את בית-הספר המקצועי של "המזרחי", "בית-המלאכה שערי-תורה". בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי נמשך אל תנועת "הצופים" והיה חניך "צופי העדה מזרחי". עשה נפשות לצופים בקרב חבריו וברבות הימים יסד קבוצה חדשה "בר כוכבא" והיה ראש המדברים בה וזמן-מה אף שימש מדריך. בהיותו בן 16 הצטרף ל"הגנה" ופעל בה במסירות בתפקידיו החדשים. יצחק שירת ביחידת חי"ש ובשל ידיעתו את השפה הערבית ואת אופי הערבים הוטלו עליו תפקידים אחראיים ביותר. תפקידים אלה דרשו אומץ-לב רב והוא קיים אותם בשלמות. זמן-מה עבד כמסגר מיכני, אך נתקל ביחס רע מצד נותני העבודה והחליט לעבור לפקידות. כעבור שנה סיים את בית-הספר לפקידות "ספרא". כיוון שלא השיג משרה מתאימה עבד אצל שוחט. היה ער וחרד לכל המתרחש בארץ.

בימי המתיחות הפוליטית, ערב מלחמת-העצמאות, קיבל פקודה לצאת ליפו כדי להביא משם ידיעות על המתרחש בקרב הערבים. שם נעצר והושם בכלא מזוהם ללא אוכל, עד שהצליחו עסקני היישוב לשחררו. בימי העוצר והמאבק בבריטים עמד דרוך על משמרתו עם בקבוקי מולוטוב ורימונים, ורק דאגה אחת בלבו: בל ייוודע הדבר לאביו.

כשהוכרז הגיוס לצבא הצטרף לחיל-הים. היה מכובשי נמל חיפה והשתתף בהורדת העולים מהאונייה הראשונה שעגנה בנמל לאחר צאת הבריטים. היה נלהב כולו מהעלאת הדגל העברי על התורן ומביקורו של ראש הממשלה בנמל העברי. יצחק נפל ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) בקרב לפתיחת כביש חיפה-תל-אביב ליד הכפרים ג'בע ועין ע'זאל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.